דוֹרְכַּאוֹת (2)**

.

-הִבְטַחְתִּי לְךָ שֶׁתִּמְכְּרִי אוֹתִי

-לֹא מָכַרְתִּי אוֹתְךָ

-אֲבָל קָנוּ אוֹתִי

-זוֹ לֹא הָיִית אַתְּ

-אִם תֵּצְאִי מִסְּפִירַת הַזְּמַנִּים תִּוָּכְחִי שֶׁזּוֹ כֵּן הָיִיתִי אֲנִי

-מְמְ

-לְפָחוֹת תַּסְבִּירִי לְקוֹרְאִים מַה זֶּה דוֹרְכַּאוֹת

-לָמָּה צָרִיךְ לְהַסְבִּיר מִי שֶׁיּוֹדֵעַ יוֹדֵעַ, וּמִי שֶׁלֹּא – נִקְסַם מֵהַמִּלָּה הַטְּחוּבָה הַמְעַרְתִית, 

-וּבְכָל זֹאת אַתְּ צְרִיכָה לְהַסְבִּיר שֶׁדּוֹרְכַּאוֹת אֵלּוּ שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל קְלִפּוֹת וְחַרְצַנִּים הַמֻּטְמָנִים בְּחָבִית עֵץ דֻּבְדְּבָן שֶׁהוֹפְכִים בְּבוֹא הַזְּמַן לַגְּרַפָּה בְּמַרְתֵּף אִיטַלְקִי הַיָּדוּעַ רַק לַמֻּמְחִים

-וְאוּלַי תַּסְבִּירִי אֵיךְ בִּכְלָל אַתְּ נִקְשֶׁרֶת לְדוֹרְכַּאוֹת?

-אֶת זֶה הַקּוֹרֵא יִצְטָרֵךְ לְפַעְנֵחַ

-הוֹ, שֵׁשֶׁת*, אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אֵלַיִךְ 

-אֲנִי כְּבָר דוֹרְכַּאה אַתְּ יוֹדַעַת

-כֵּן אֲנִי יוֹדַעַת כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁתֵּית אִתָּךְ  עַכְשָׁו בַּלֵּילוֹת

-אז בּוֹאִי נִרְקֹד

-כֵּן בּוֹאִי נִרְקֹד

.

איריסיה קובליו, אקוורל, 1997,

*ששת- הארנבת שלי שכבר איננה אתי

**הפרק הזה נכתב בעקבות רכישת העבודה , אחת מסדרת עבודות בעקבות אמנים הולנדים מהמאה ה-17. הסדרה הוצגה בתערוכת יחיד בגלריה  דפנה נאור בירושלים, 1997