אחרי שנים של מעוף אקוורלי, המעבר לאקריליק לא פשוט. הכל הפוך. מאבק מתיש.
קו הדמיון היחיד המחבר בין השניים הוא ההתייבשות המהירה. שאלו אותי למה לא שמן? – בגלל ההתייבשות המהירה. אני מהירה ואימפולסיבית וזה מתאים לי (למרות שלפעמים אני יכולה לעבוד על ציור שבועיים).
צבעי מים הם השירה של האמנות. הם לירים ועדיניים ורוחניים ומדברים בקלות עם אלוהים. ובכל זאת, רמברנט? ורמיר? ליאונדו?- אמנם הם בצבעי שמן אבל הם אלוהיים. והם שירה והם מעבר לכל הגדרה של אמנות. ולעומתם אין הרבה צבעי מים שהם כאלה. אז על מה אני מדברת?
לוסיאן פרויד, פאולה רגו, אביגדור אריכא, באלתוס, פרידה קאלו- בפורטרטים, ניל ווליבר, מורי ורבי, בנופים, מראק רותקו בציור- על, רדון ועוד כמה שכרגע מסתתרים לי, גם הם מעל ומעבר להגדרת אמנות מבחינתי, הם מרגשים עד העצם! והם גם מעבר לשירה. לפיוטיות.
ובצבעי מים? מי מרגש עד העצמות? יש פה ושם. ישנם טובים כמו ג'ון מרין. לרוב הציירים הטובים יש אקוורלים טובים, אנה טיכו היתה נהדרת באקוורל.
אז מחשבות על אקריליק. בפורטרט למשל, עד כמה אני יכולה לחדור פנימה בצבעי מים? עד כמה מותר לחדור? מה זה לחדור? שכבות? להגיע לרמה של צילום? או לרמה של רגש אופטימאלי? – לרמה של לגעת בעצם. איך עושים את זה? אולי מציירים אדם שהוא השתקפות של הנשמה שלך. אדם שיש לך מערכת יחסים עימו/ה, אדם שדרכו נפתחת לך ראייה אל עצמך.
התאהבתי באקריליק. אני משתמשת באמסטרדם אקספרט. מתחת לכל ציור טמונות שכבות רבות. ציורים אחרים. לכל עבודה יש משקל רוטט (של עבר מחוק, עכשיו ואולי עתיד לא ידוע). ולעולם איני יודעת אם היא העבודה הסופית, אם בעוד שנה אכסה אותה בעבודה אחרת, בשכבות נוספות. באקריליק אמסטרדם ישנם צבעים אטומים לגמרי, כאלה שהם חצי שקופים וכאלה שהם לגמרי שקופים. את המשטח הראשוני אני מכסה במשחת עיצוב מטאלית. אני זקוקה למטאליקה. זה מכניס אותי למוד של ריחוף. וזהו המוד של צבעי המים גם כן. הנה מצאתי עוד משהו משותף.
השבוע תלמידה ותיקה לאקוורל שעברה אצלי לאקריליק אמרה לי מדוע לא תתארגני על מתודה פרטית משלך, תחשבי איך את מציירת באקריליק ותכתבי על זה עד שתצא לך שיטה מסודרת, כי בטוח ישנם כבר כמה דברים שהתייצבו אצלך (באקוורל זה לקח יותר מעשור עד שהתייצבה מתודה ללמד…) ואני אמרתי שאני עדיין בכיאוס הזה של חיפוש, למה כיאוס, היא אמרה, תסתכלי על מה שמשותף בין כל ציורי האקריליק שלך בשנתיים האחרונות ותתמצתי לך לנקודות אחיזה.
ובכן אני אנסה לכתוב בהמשך כמה נקודות אחיזה, ובינתיים מביאה שלוש עבודות שצויירו בחודש האחרון:
(כדי לראות את הציורים בחדות טובה יותר, לחצו על כל ציור בנפרד)
װ1 ביוני, 2012 at 4:51 pm
סטפאן אוטיסטי :)))))))))))))))))))))))))))))))))
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 10:34 pm
אורית, השם שכתבת הוא שם של צייר? איך מאייתים באנגלית?
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 4:56 pm
מעניין, הדבר שאני הבחנתי בו,
זה שאת עובדת יבש, ולמה שמתי לב?
כי חשבתי שזה מצוייר בציבעי פאנדה…
אני מתה על אקריליק, כי כשזה עבה זה באמת מזכיר שמן,
וכשזה דק, אז יש לזה איכויות שקופות, אקוורליות ממש,
האקריליק הוא כל כך וורסטילי, כיף!
אני אוהבת את הפורטרט של האישה המבוגרת, מאוד.
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 10:36 pm
תודה מיכלי. אני בכלל לא אהבתי אקריליק. אבל לזה שאני עובדת איתו איכויות מיוחדות וגוונים מדהימים. אבל קשה להגיד שהוא יכול להיות כמו אקוורל. זה עולם הפוך, שונה לחלוטין.
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 5:11 pm
איריסיה אני בדיוק בעד מה שהחברה שלך אמרה,
ומרתקת אותי המתודה שלך ודרכך בה,
והציורים שהנחת כאן זה כל כך ואוו שאת חייבת באמת להמשיך
את דרכך האקרילית האחרת ולכתוב אותה.
ואיריסיה אי אפשר שלא לומר על השיתוף הזה תודה.
המון תודה מותק ושבת נעימה
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 10:37 pm
תודה שריתי. מתודה כלפי חוץ היא סוג של הבהרה פנימית. כשאנחנו מלמדים אנחנו לומדים הרבה יותר:)
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 5:19 pm
מעולים!
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 10:37 pm
תודה שולמית יקרה!
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 7:58 pm
אהבתי מה שכתבת.
קשה להתיק את המבט מהציורים… הכי הפורטרייט הראשון
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 10:38 pm
תודה רבה שדות!
אהבתיאהבתי
װ1 ביוני, 2012 at 11:40 pm
מעניין מאד, אריסיה, מה שאת כותבת.
אם הבנתי נכון, האקריליק מאפשר לך הסתרה מוחלטת, היסטוריה מוחבאת לצד שקיפויות דמויות אקווארל, ואולי גם חומריות.
לכל חומר יש פן רוחני שבא עמו; המעבר מן האקווארל הרוחני והנפשי לטובת אקריליק, שהוא פולימרים עם פיגמנטים- מפתיע אותי לגביך. הייתי מצפה שתציירי בצבעי שמן שזה חומר אורגני. [עבורי את ציירת אורגנית ]
משום שאת ציירת טובה את מפעילה אותם טוב, אבל משהו בשלם מעט אטום ו"לא זז"- איכות שלא מופיעה באקוורלים. יתכן שזו האיכות שמתאימה לך כרגע למה שציירת.
אולי זה מקרי.
מעניין אותי מאד איך היה נראה פורטרט כזה בצבעי שמן. איך היית חווה את התהליך ואיך היה הסיכום שלו, מהותו הדקה שמתפענחת ברמת החומר.
.
אשמח אם תשתפי עוד על מה שתגלי במסעך לגבי האקריליק.
חומרים ומנעדם הרוחני והנפשי מעסיקים אותי כבר הרבה שנים, כאמנית, כמורה לאמנות וכמטפלת. ב"רוח החומר", בכרך השלישי, יש ניתוח של 15 חומרי אמנות בסיסיים ומשמעותם הרוחנית. זה היה ניסיון ראשון עם חברתי לילך גלקין לצוד במילים משהו לגבי חומרים. [מקום שתוק ועמום]
אחר כך כתבתי מסה בעניין כאן להורדה:
http://www.nonaorbach.com/NonaOrbach_on_materials_in_art.pf
תודה על השיתוף! זה נדיר למצוא טקסטים כאלה על חומרים, מצאנו שמעט אמנים יכולים בכלל לבטא במילים את חווית החומר שלהם ומעט עוד יותר נדיבים כמוך
שבת שלום,
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 10:52 am
תודה נונה על תגובתך המושקעת
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 10:58 am
אישית אני אוהב יותר צבע שמן.
אקריליק הוא מיידי מדי כמעט כמו צבעי מים.
כשאני ממהר אני עובד באקריליק.
גם אני אוהב את "היובש" שאיתו את עובדת באקריליק.
הזכיר לי קצת את אביגדור אריכא.
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 9:46 pm
תודה דודו. אריכא אכן היה אחד ממוריי.
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 2:02 pm
איריס, עבודות נהדרות. לחפש נקודת אחיזה…צריך למצוא נקודת אחיזה. שלי בציור , בעשייה,וזה מספיק.
האהבה שלי בצבעי מים, אקריליק ודיו היא בגלל המים. אני זקוקה לחמצן שלו. בשמן אין חמצן. מכביד עלי. זה לא אומר שלא אוהבת ציורי שמן, זו תהייה שטות גמורה. אבל אני נושמת כשיש מים.
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 9:48 pm
תודה לוסי. אני נושמת כשיש צבעים:)
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 5:25 pm
אקווארל או אקריליק- לא משנה, משנה רק של מי היד שאוחזת במכחול. ציורים מקסימים.
אהבתיאהבתי
װ2 ביוני, 2012 at 9:47 pm
תודה איילה. שבוע טוב.
אהבתיאהבתי
װ3 ביוני, 2012 at 9:50 am
איריסיה יקרה,
לא ציירתי אף פעם, להוציא רישומים בעט ובעיפרון בכל מיני מחברות.
אולי לכן כאשר אני קורא את ההבחנות שלך לגבי עבודותייך באקוורל או באקריליק, אני מנסה לשים לב לדקויות שאת מניחה לפניי, כאפשרות לנסות להבין את תנועת היד המבטאת את התנועה הפנימית שבנפש.
אהבתיאהבתי
װ3 ביוני, 2012 at 10:47 pm
שועי יקר, ככה ורק ככה צריך לקרוא אותי:)
אהבתיאהבתי