אשכולות של אושר

 כשהייתי בת שנה נפלתי קומה. התגלגלתי על מדרגות שיש בבית מגורנו בשכונת מונטיפיורי. אני לא זוכרת צעקות או כאב של תפרים באיזור הפה. אני גם לא זוכרת את קול הנפילה. לפעמים אנחנו ממציאים זכרונות. גם אלו שהיו עדים לזיכרון מעצבים אותו מחדש. אני חושבת שבגלל שאיני זוכרת את קול החבטה, אני סובלת מסוגים שונים של רעש. המוסיקה האהובה עלי ביותר היא מוסיקת חלל אלקטרונית רפיטטיבית ארוכת נשימה, מוסיקה שיש בה אשכולות של אושר.

הציור הזה כבר היה כאן:

 

 

אבל הוא מתאים לי עכשיו שוב, יש בו אילמות, יש בו שבר וגם ריקוד, יש בו חומר ויש בו רוח, יש בו רגע של השראה ויש בו התכנסות פנימה, יש בו הגנה ויש בו אינסוף. יש בו התעקשות ויש בו ויתור, יש בו עצב  ויש בו אשכולות של אושר, כמו במוסיקה הזו, שמצאתי לפני שעה:

כשאליס נופלת בחלל העץ היא פוגשת את כל הדברים האסורים. היא לא פוחדת כי היא נופלת. בנפילה יש הרבה אומץ. אומץ לראות, לשמוע, להריח ולטעום מכל מה שמתגלה. גם כשאליס מפסיקה ליפול, היא עדיין בנפילה ובאומץ, היא עדיין בבועת המותר. בעולם שאינו מתכלה. בעולם שאין בו זמן והניגודים אינם קורעים לגזרים

 

 

אחדות הניגודים ביוגה. לרגע זה אפשרי. לפעמים הרגע מתארך לשעה. חסד נדיר. כך אשכב לי לשעה, תחת סוכת אשכולות גפני יין סגולים ואמריא אל מעמקיי, נטולי הגוף המזדקן 

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: