.
.
פֵּה מַאסְה
אוֹמְלֵטְה
מְיֵאזוּ דִין פְּיינֵה
רוֹשְׁיֵה רַאסְה
.
פֵּה סְקָאוּן
אוֹ פֵטִיצְה
קוּ פּיזַ'אמָה
שִׁי בְּרְבִּיצְה
.
פֵּה פֵּרֵטֶה
צַ'אסוּ בַּאטֶה
אוֹרָה יֵה שָׁפְּטֵה
אֵנְצֵ'פֶּה נוּאָפְּטֵה
.
פֵּה ז'וֹס
פוּרְניקְה מִיקְה
פוּרְה רֵפֵּדֶה
אוֹ בּוּקְצִיקְה
.
אוֹמְלֵטְה, מְיֵאזוּ
שִׁי רוֹשְׁיֵה רַאסְה
סָאוּ אַסְקוּנְס
סוּפְּט מַאסְה
.
תרגום:
..
עַל הַשולְחָן
חֲבִיתָה
לחם בלי קליפה
עַגְבָנִיָּה מְגוּרֶדֶת
.
עַל הַכִּסֵּא
יַלְדָּה
עִם פִּיגָ'מָה
וְסִינָּר
.
עַל הַקִּיר
שָׁעוֹן מְתַקְתֵּק
הַשָּׁעָה שֶׁבַע
הַלַּיְלָה יורד
.
עַל הָרִצְפָּה
נְמָלָה קְטַנָּה
פֵּרוּרִים
גּוֹנֶבֶת
.
חֲבִיתָה, לֶחֶם בלי קליפה
וְעַגְבָנִיָּה מְגוּרֶדֶת
מִתַּחַת לְשֻׁלְחָן
מתחבאים
.
.
כתיבה ברומנית ותרגום לעברית: איריס קובליו, 2008
אקריליק על צלחת זכוכית: איריס קובליו , 2010
.
װ11 באפריל, 2012 at 9:08 pm
איריסי קודם לקרוא את הרומנית בעברית הייתה חוויה מרתקת ראשונה, תמיד מעניינים אותי שירים בשפה זרה, אחר כך לחבר את זוית הראייה הילדית ולהכניס אותה אל תוך פניי הילדה שאת מתוך הזכוכית הייתה חוויה שנייה ומאוד קסומה. תודה
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:13 am
שריתי, העלאת הפוסט הזה היה הדהוד מפינה שורשית שביקשה להנכיח את עצמה מבין צמרות הפרחים המרהיבים שלי המזוהים עם יצירתי
אהבתיאהבתי
װ11 באפריל, 2012 at 9:57 pm
השיר מקסים. אבל המעבר מהכף לצל המזלג לסכין…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:14 am
מרית, הצילומים צולמנו לפני שהכרתי אותך ובכל זאת כשבחרתי אתמול בזה עם צל המזלג חשבתי עליך:)
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 8:51 am
איזה שיר נהדר. אחרי שקראתי את התרגום, קראתי אותו שוב ברומנית. בשמחה.
היא נראית בסכנה איומה, הילדה.
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:17 am
לא, היא לא. הכל בעיני המתבונן. היא בחוויית ילדות עוצמתית, אולי כמו אליס: הכל כך כך מרתק…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 8:57 am
השיר מקסים.
והראש הכרות על הצלחת מבעית…
(מזכיר אקספרסיוניזם גרמני בקולנוע)
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:20 am
דודו, זה לא ראש כרות, אבל אתה גם יכול לפרש את זה כך..
הצלחת הזו היא חלק מסדרה שהצגתי, פורטרטים מימי ילדותי שלי עם שני זוגות הסבא והסבתא.
הנה קישור לפייסבוק עם הצלחות הללו:
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.1709925512781.2097379.1377408227&type=3
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:01 am
איריסיה, בפייסבוק כתבת 'זיכרון חריף בלשון' וזה פשוט צירוף מושלם. איך הלשון כאן היא גם שפה וגם זו שטועמת את האוכל, וזה גם חריף לקרוא את הרומנית ככה בעברית ואז להרגיש את הטעמים. זה שיר כל כך חושני, נוגע, חי.
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:26 am
בדיוק לזה התכוונתי מיכלי…
כשכתבתי את השיר (לפני 4 שנים, זה היה סיפור מוזר) לא שמתי לב שיש בו נקודות מבט שונות: על השולחן, על הכסא, על הקיר, על הרצפה.
זו טכניקה נלמדת (של התמקמות) כדי להירגע מביעותי לילה…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:02 am
מסכימה עם כל מה שנכתב מעלי, פוסט שהוא חוויה, ובעיקר השיר בשתי השפות… והראש בצמידות לסכין באמת חוויה מסוג אחר, מעורר חוסר נוחות ואולי בעתה היא המילה.
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 9:30 am
כן ורד, סוג של חוויה שהדרך שלי היא לצייר אותה או לכתוב בשפה אחרת לגמרי שקשורה למציאות אחרת. בעתה זה בעני המתבונן, כמובן. הרבה פעמים ניסיונות של יוצר לא באים מכוונה מסויימת אבל כשנוספים מבטים אחרים (קהל) מחילה להיווצר פרשנות…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 11:44 am
כמה שהרומנית קרובה לספרדית…
קראתי נדהם… השיר מאוד עוצמתי,
אולי משום שנושא הסיוטים כלכך קרוב אלי.
(וסליחה אם הבנתי משהו שלא במקומו…)
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 11:52 am
שדות, כל אחד עם הבנתו. זה בסדר. אין צורך להתנצל. זה מה שיפה ביצירה- המרחב שהיא פותחת אצל האחר. ותודה…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 10:33 pm
הסיכות של פעם והדקלומים של הילדות. פווארטה פומוס..
אהבתיאהבתי
װ13 באפריל, 2012 at 12:44 pm
ורד, הסיכה הזו כיכבה בהרבה צילומים. כנראה שהיתה חביבה במיוחד על אימא…
אהבתיאהבתי
װ12 באפריל, 2012 at 10:34 pm
יפה ונוסטלגי. אני כמעט לא יודעת כלום ברומנית, אבל זה נשמע מאוד מוסיקלי בשפת המקור. ואהבתי במיוחד את הבית על הנמלה. בהתחשב בממצאים שמתחת לשולחן, הילדה היא כנראה גם קצת שובבה (חיוך).
אהבתיאהבתי
װ13 באפריל, 2012 at 12:46 pm
עדה, בעולם השיר בילדה אכן שובבה. ואת הרי יודעת שהקשר בין עולם כתוב לעולם "מציאות" יכול לההיות רופף ביותר..
שמחה שקראת והבנת קצת:)
אהבתיאהבתי