ספינה

אני ספינה מנווטת באוקיינוס. יש לי חמישים ושניים סיפונים בינתיים, בעשרים קומות מעל ומתחת למפלס המים. אני ספינה שטה תחת שמי כוכבים, שמי שמש, שמיים כבדי עננים, שמי קשת כפולה. אני ספינה כבדה וקלילה, אני ספינה ממתכת עם זכוכית עדינה, אני ספינה צבעונית ושקופה. אפשר לראות את כל אשר בתוכה אם מסתכלים בשעה הנכונה. אפשר לעלות עליה, להתארח בחדרי חדריה, אפשר לרדת ממנה במתינות או בקפיצה, אפשר לעקוב אחריה בסירה, אפשר לזנק אל תוכה ממסוק, אפשר לנטוש אותה עם גלגל הצלה, אפשר לחזור אליה בשחייה נמרצת או רגועה. אני ספינת שעשועים, אני ספינת ייסורים, אני ספינת שודדים, אני ספינת טיפולים. יש לי תורן ויש לי עוגן ויש לי מפרש נמתח לגבהים, יש לי צוללת ויש לי חמצן ויש לי כלים שימושיים. ביום שמש אפשר להשתזף אצלי עם קוקטייל תוסס וליום גשם יש לי פינות מחסה עם ליקר שוקולד, ביום רוח נשב מסביב למרק ערמונים וכשיבוא מבול נרד לירכתיים עד ישקטו המים. לפעמים אני ספינה רבת משתתפים ולפעמים אני ספינה חלולה, כרישים מציצים בין הפתחים, חושפים לועות מחודדים, מעטים האמיצים השורדים, מפלסים אתי בחשכה את הדרך. לפעמים אנחנו פוצחים בשירה. אנחנו אפילו לא יודעים שזו שירה, אבל היא מזיזה את הגלים ואת הכרישים ואנחנו עולים ועולים ומתיישרים על קו המים, שבינתיים כבר נעשו כחולים כחולים, וכך לעיניי כל אנחנו שטים ושרים, ופתאום רואים הנה שמש מאירה על אי, בדיוק ממול, מרחק נגיעה. ואנחנו מכינים את עצמנו לאדמה ומטילים עוגן. ותמיד כשאנחנו מטילים עוגן אנחנו מקווים שזו תהיה העוגן האחרונה. אנחנו אוחזים ידיים ועוצמים עיניים ומתנועעים בתפילה ומברכים את האדמה. האדמה הטובה.

.

.

John Marin - The sea