כי אתה עימדי

בערב יום כיפור נכנסתי לראשונה לבית כנסת. יום קודם למעשה, לא ידעתי לאן ישאו אותי רגליי. בכניסה לאולם עמד ראש הקהילה ובירך את הנכנסים. הוא שאל את חברתי ואותי לשמנו. אני עניתי איריסיה. זו היתה הפעם הראשונה שאמרתי את שמי החדש בקול בפני אדם זר. בבית הכנסת הרפורמי בהרצליה ישנו מנהג לקרוא לאנשים מהקהל (המצומצם מדי) לעלות לקדמת המקום. גברים ונשים יושבים בצוותא ונשים מוזמנות לפתוח את ארון הקודש ולאחוז בספר התורה. בערב יום כיפור ישבנו בשורה האחרונה שהיתה מן ספה כחולה ארוכה ורכה שעטפה אותי כתומכת, מחבקת. לא ידעתי נפשי. גם לא חדלתי מלדמוע. נדמה היה שהריפוד תחתי הפך לאגם בצבע האינדיגו. באתי גם ביום שלמחרת. לא יכולתי אחרת. בכיי גבר בשיר במעלות. אבל מתוך המצולות הושטה לי יד. איריסיה. ראש הקהילה קרא לי לקדמת המקום. הגיע זמן מוצאי כיפורים ונתבקשתי לברך בעת שהוא הסביר לקהל הזר את שמי: אלוהים נקרא להגן על פרחיו. אני לא זוכרת על מה בירכתי . חזרנו ברגל וכבר החשיך. אנשים מיהרו לשבירת צומם ואני הלכתי לאט, עדיין על הכביש, שנדמה היה כחול כצבע כותרות האיריס. ליבי זהר ככתמי הצהוב-זהב שבטבור הפרח המופלא הזה.
.
נולדתי בפורים. אמי, שהיתה עדיין חדשה בארץ, סירבה לקרוא לי על שם קרובי משפחה, או "אסתר" כאסתר המלכה המתבקש בחג הפורים. חברתה של אמי הביאה לה זר איריסים. אמי כל כך נדהמה מיופיים של הפרחים שאותם ראתה לראשונה בחייה וכששאלה לשם הפרח, מיד קבעה אותו כשמי.
.
את אהבתי לפרחים, בעיקר לציור פרחים, גיליתי בשנים שנתוודעתי ליוגה באופן מעמיק וגורף חיים. באותם חיים קבלתי  מאהובי את הזרים המרהיבים בעולם. לפעמים הם היו מורכבים משושני ענק עוצרי נשימה לפעמים מפרחי בר אביביים רעננים. תמיד אהבתי ערבובים- סחלבים מעורבבים בשיבלים ורותם, איריסים מעורבבים בחמציצים, שושנים מעורבבים בנרקיסים ובוגנוויליות. בביתנו תמיד היו זרי פרחים שחיכו בסבלנות להיכנס לפריים הציור. צירופי פרחים באקוורל היה שם נרדף ליוגה. ואז.
.
כל ה"אז" כבר כנכתב בפוסטים אחרים.
עכשיו אפשר לנשום.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

14 responses to “כי אתה עימדי

  • דודו פלמה

    איריסיה, הפוסט זה יפה עד כאב

    אהבתי

  • שרית שמיר

    איריסי כבר מהכותרת שהענקת לפוסט הזה הרגשתי אותו
    וקראתי ובכל שורה חייכתי וחיבקתי יותר
    ואוו איזו רשומה איריסיה מרגיעה משלימה נוגעת ולי נדמה כמו סוגרת תקופה.
    אוהבת אותך ואת האיריסים שבך.

    אהבתי

  • חני ליבנה

    איריסיה האהובה, מרגש עד דמעות ונוגע, אלוהים שומר על פרחיו!! וישמור תמיד ואני חושבת שיש ביניהם יפים ביותר ששומרים עליו

    אהבתי

  • mooncatom

    כמה יפה שהיעוד שלך נגזר כבר משמך ועם לידתך,
    כמה נפלא שהוא מתאים לך ואת אוהבת אותו.
    את מה שהיה חסר הוספת בעצמך, וזה שלם עכשיו:
    איריסיה. כמה יפה.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מיכלי, יכול להיות שייעוד אכן נגזר משם ומעוד כמה דברים הקשורים במועדי לידה. לרוב קשה לדעת את זה. להפך. לרוב נלחמים בזה. מתכסים באבק החיים. אולי רק בימי חסד באה התבהרות של ידיעה. איך לנצור את רגעי החסד.

    אהבתי

  • בתיה גזית

    איזה שם מדהים. גם אני אוהבת מאד את האיריסים. אני גם אוהבת את גווני הכחול על כל הניואנסים שלו. הכחול נע בין חוזק וקושי לרכות ועדינות. אפשר להביע דרכו הכל.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה בתיה וברוכה הבאה לבלוגי ויפה כתבת על תנועתו של הכחול.
    כחול האיריס הקלאסי הוא בין כחול עם אור סגול , שתי שכבות המאפשרות לצהוב זהב להפציע מתוכו

    אהבתי

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה (מהיום רק איריסיה),
    התרגשתי מאוד לקרוא. גם מפני שאני עוד זוכר את פגישותיי הראשונות עם בית הכנסת
    בילדות המוקדמת (כאשר סבי היה בחיים), ואת פגישותיי הראשונות עם בית הכנסת אחרי הרבה שנים (כמעט שבע עשרה שנים אח"כ), ואת פגישותיי העכשוויות (כעבור עוד חמש עשרה שנים) עם בית הכנסת המתארעות בעיקר בראש השנה, יום הכיפורים, שבת זכור, ופורים. אני לא מתפלל בציבור כבר זמן רב אלא ביחידות, גם לא בשבתות, ובכל זאת יודע עדיין לזהות את התרגשותן של תפילות ראשונות בציבור, כל שכן את אווירת בית הכנסת של הימים הנוראים. איני יודע דבר ממשי לא על שערי שמיים, לא על פתיחת ספרים וסגירתם, לא על התועלת הממשית של תקיעה בשופר (לבד מה שספרים מספרים), ובכל זאת בימים בעושים בבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים יש משהו המצליח לנגוע בי מדי שנה בשנה וללכת עימי גם בימים אחרים.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי יקר, תודה על התגובה האישית היפה . אולי גם לי ישנם אי אילו זכרונות חבויים מבית כנסת עם סבא, אי שם בראשית ילדותי בתל אביב. עדיין לא הגעתי אליהם. אבל את חפצי הקודש המעטים שלו (טלית, סידור) אני שומרת אצלי. פעם אחת השתמשתי בטלית הזו, ששימשה חופה בחתונה שלי. אך צרורים בה רבדים עמוקים שלא נגעתי עדיין.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: