שמונה נרות ועוד אחד

אנחנו מדליקים אור כדי לגרש  את החושך. זהו קונצנזוס. איך אפשר לערער על האור.

בחנוכה הזה אני מכבה שמונה נרות ועוד אחד

כי אחרי החושך הגדול

חייב לבוא אור גדול

 .

בנר ראשון אני מכבה את האמונה בהבטחות

בנר השני אני מכבה את האמונה באמת האחת

בנר השלישי אני מכבה את המושג "אהבת חיי"

בנר הרביעי אני מכבה את עצמי מהסיפורים והשירים שנכתבו עלי

בנר החמישי אני מכבה את עצמי מן הפיתוי והגאווה

בנר השישי אני מכבה את עצמי מהקנאה והביקורת

בנר השביעי אני מכבה את רגשות האשם וייסורי המצפון

בנר השמיני אני מכבה את האחיזה בתעתועי הגעגועים

 .

ואת הנר התשיעי, השמש, אני מכבה בשפתיי פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפוווווווווווווו

לחיים! שנזכה לחנוכה הבאה

ועל הניסים ועל הנפלאות

בחמלה

אמן

.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

8 responses to “שמונה נרות ועוד אחד

  • ריקי כהן

    שיסעת אותי לגמרי. את עוד תבריאי מזה. שולחת את אהבתי

    אהבתי

  • שרית שמיר

    קראתי את זה כמו לטוות רשת ביטחון חדשה,
    טווי לך רשת ולעולם אל לך ותתחנני אל הנסוגים מגשת
    והיי חדשה בה בוטחת וחומלת ואומר אמן עבור כל הבריות יהי כן.
    נשיקות.

    אהבתי

  • דודו פלמה

    איריסיה זה כאב שתדעי לך,
    הכי כאב 'תעתועי הגעגועים'.
    עד שלבסוף, כמה טוב היה לפגוש
    כבר את החמלה שבסוף

    אהבתי

  • mooncatom

    כיבית
    עכשיו יש המון מקום להדליק!
    חג אור שיהיה כל יום.

    אהבתי

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה,
    אם איני טועה מנהג בית שמאי היה להדליק ביום הראשון את כל הנרות
    ובכל יום לחסר נר אחד.
    והלכה כבית הלל (שמתחילים בנר אחד ביום הראשון ומסיימים בשמונה ביום השמיני).
    יש משהו בין ההגיון של כיבוי נרות שלך ובין שיטת בית שמאי.
    אז זהו, לצערי, לפחות חלק מן הדברים שמנית ברשימה, במיוחד אהבות וגעגועים, רק הולכים וגדלים אצלי עם השנים. ובעצם קשה לי להבין מה בדיוק היה נותר ממני עם כיבוין.
    'ואמונה באמת אחת',,אני לא מכבה, המילה אמונה לא ממש נוכחת אצלי באוצר המלים השמיש, ובכל זאת אני 'מאמין' שאפילו היא צריכה להיוותר בסימן שאלה מרחף. .

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי יקר, נדלקתי (שוב:)) לרגע עם הערתך על בית שמאי.
    על השאר אענה בהמשך

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי, אמונה באמת האחת יכולה להיות אותה אמת שכל קבוצה מנכסת לעצמה, כולל הקבוצה שמזהה אותי בתעודת הזהות, וקבוצות אחרות שהייתי בהן אורחת לזמן זה או אחר. בעולם שהכל בו יחסי אין אמת אחת. יכול להיות אולי רצון לזה. אמונה בזה. ואת האמונה הזו אני מכבה כרגע.
    אהבות וגעגועים הם תעתועים. והשאלה ששאלת "מה יה נותר ממני עם כיבויין"- את מה שנותר אני רוצה.
    וגם המילה "רוצה" נתונה לבדיקה, פירוק ואולי הרכבה מחדש.
    אני לא בטוחה שהחומרה והקפדנות של בית שמאי הם משהו להזדהות איתו.
    יותר מדוייק לי להזדהות עם הבהגווד גיטה, יוגה וסישטה, בודהה, גורדייב והמורים הסופים הגדולים. אם בכלל.
    ובתוך החשכה מתקיימת אהבה גדולה. אין מה לדאוג:)

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שריתי, מיכל, ריקי, דודו, שנה טובה. תודה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: