חנוכה, הארה וקינה

א.

אני יודעת שחנוכה היום, חג האור, ובחג האור לא מדברים על חושך. מגרשים אותו. מסובבים סביבונים מהבהבים ומתהפנטים על ריצודי שלהבות האש. מאז ילדותי לא שהיתי מול הריצוד החנוכייתי הזה. ודווקא הבוקר, שעוד מעט צהרים, החושך מתעקש לשבת על המקלדת וללוש את אצבעותיי. עוד מעט תצא לביבה חמה ומתוקה מזה.

אתמול, אחרי שעור ציור והקפה עם מאיה, הלכתי לשוק הכרמל. רק שם אפשר להשיג אמריליוסים מדהימים בזול, אבל צריך לעבור שלושת רבעי שוק הומה וצווח עד שמגיעים אליהם. כשנכנסתי לשוק קרה לי דבר נדיר, שאף פעם לא קורה במקומות הומים, הלכתי לאט, מתעכבת על כל דוכן, מריחה כל פינה, מתערבבת בכל הצורות והצבעים הרבים בתוכם פילסתי את גופי. גופי? כשהסתכלתי על רצפת השוק הבוצית, ראיתי שאיני דורכת עליה. רגליי נעלמו. הייתי קלה כנוצה, אבל היו לי הרבה ידיים לאסוף: שמיר, וכוסברא, ופטרוזיליה, ושורשים, ולאושטיאן, ורוקט חריף, והל, ומקלות ליקריש, וחמוציות, ולימונים ורודים, ועד שהגעתי לאמריליוסים כבר היו לי לפחות עשר ידיים וזוהר רב בפניי. ממרכז החזה עלה אור מציף, ממריא, והתמלאתי אהבה שלא פגשתי מזמן. כל האנשים היו מזהב. והקולות. והדוכנים הנשפכים. ולא ידעתי את עצמי. ולא את כאביי. ולא את חשכתי.

 ב.

היה לנו כד גדול, יפה, מקושט. הוא היה שלם בהתחלה. בתוכו היתה חשכה, כדרכם של כדים. אהבנו להסתתר מחובקים בחשכה. אולי היו בו אי אלו סדקים, אבל הם היו כל כך קטנים שהאור לא הצליח לחדור דרכם. אמרנו לעצמנו שאנחנו מאושרים בחשכה. הרי היינו כד יפה כל כך. רבים באו להתפעל מיופיו. משלמותו. אבל יום אחד נפער מעט אחד הסדקים ואור הסתנן לתוכו. לאט לאט התרחב הסדק הזה, והתרחב הפיתוי לגרד בשולי הסדקים, עד שהכד לא יכול היה עוד והתבקע לשנים. או ליותר.

והאור?

חנוכה היום. כולם מהללים את האור. האם אור הוא אור הוא אור? או שמא ישנו גם אור כוזב, או במילים זניחות: אור מאכזב. ובכן ישנו אור שמביא לחושך גדול. בהתחלה קשה להרגיש את זה. כל כך בקלות אפשר ללכת שולל אחרי האור המופלא, המבטיח, המלא בשפע חסר תקדים, האור שהאמנת כי חיכית לו כל חייך, אור האמת.

 אמת ושקר. אור וחושך. צמדי מילים אכזריות ובלתי נתפסות. בחנוכה הזה אני בוחרת בחושך. כן, אני עדיין זקוקה לנוח אחרי המעוף הגדול בין גלקסיות האור הכוזב.

.

ג'

 ומה אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה שמתקרבת במהירות: אכתוב את זה בסיפור זן קטן:

שני נזירים עמדו לחצות את הנהר. לפתע אישה צעירה יפיפייה בקשה עזרה לחצות את הנהר. אחד הנזירים הושיב  אותה על כתפיו וחצה את הנהר. כשהגיע לגדה השנייה, הניח אותה על האדמה והמשיך בדרכו. שאל אותו הנזיר השני: איך העזת לגעת באישה, אתה הרי נזיר? ענה לו: אני הסרתי אותה מעצמי ברגע שהגעתי לגדה השניה, ואתה עדיין נושא אותה.

איריסיה קובליו, אקריליק, 2010

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

14 responses to “חנוכה, הארה וקינה

  • שרית שמיר

    איריסיה אוף בדיוק כמו שקרה לי אתמול השארתי כאן תגובה כל כך מפורטת אבל אז אף לי המחשב והתגובה עפה איתו ועכשיו אני לא בטוחה שאצליח לשחזר.
    ראשית אני מאחלת לך שהחדש יתלווה אל חייך והישן יישן את שנתו ויניח לערות החדשה שתפתח בך, שנית את יצרת אמירה כל כך מדוייקת כאן שריתקה אותי מאוד האומרת "בחנוכה הזה אני בוחרת בחושך. כן, אני עדיין זקוקה לנוח אחרי המעוף הגדול בין גלקסיות האור הכוזב" ואני חשבתי שלפעמים אנחנו כל כך מדלגים על הפסקת חוסר הוודאות וממהרים הלאה שמעט מאוד קורה שאנחנו מתעכבים למנוחה לפני הדלקת הנורה הבאה, וההפסקה הזאת ההפסקה הזאת כל כך חשובה ונדמה לי שאם באמת לוקחים אותה ההארה שלאחריי היא נאון נפלא. (ונדמה לי שזו כמעט התגובה המקורית, מחייכת), איריסיה את כותבת כל כך נפלא, נדמה שפעם קראתי כאן תגובה אצלך שאת כותבת כמו שאת מציירת ומציירת כמו שאת כותבת, עולם מרתק את יוצרת.

    אהבתי

  • דודו פלמה

    איריסיה,
    אני שמח
    שבחרת לספר
    סיפור אהבה
    לחושך (-:

    אהבתי

  • שוֹעִי

    איריס יקרה,
    אני דווקא נותרתי איזה כברת-דרך (קשה להעריך זאת בזמן שעונים) מול הציור
    יכול להיות שאני מעט רגיש מהרגיל היום, אך הדימוי, האורות והצבעים התנגנו בי קמעא
    פתאום נזכרתי בפילוסוף הליניסטי שכתב כי במהותם אור וגוונים הם אותה מהות, אלא
    שהגוונים אינם אלא התפשטות והתגוונות של אור.

    עוד דבר, הפיסקה על שוק הכרמל מליאה באור. אפילו צפיפות הדוכנים והמולת הקונים לא
    מצליחים להסות אותה.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    שועי יקר, חייכתי להשתהות שלך. בפוסט האחרון שלך החלפנו דברים על עולם הפוך ובציור הזה חלה התהפכות כזו. במוובן מסויים הוא גם מדבר עם הפוסט שלך:) ואולי בגלל זה שהית בה ב 3 בלילה, שהיא שעת החסד כשהיא מתקיימת בעירות

    וכן, הגבת לי שם שאתה לא מאמין בעידן הזהב, אבל הנה, היתה לי שם שעת זהב ובהחלט היא היתה מן הספירה ההיא:))

    אהבתי

  • מעים

    את כותבת נהדר. יש לך מתנה נפלאה שאת מעניקה לכל אחת ואחד מהקוראים שלך בכל פוסט מחדש. תודה. ואני יכולה רק לקוות שאת מקבלת גם מתנה מהפוסטים שלך.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    מעים? תודה על מילותיך המעודדות. שימחת אותי כמו נס חנוכה:)

    אהבתי

  • Renana Lee

    נסחפתי בריגוש אחרי משחקי אור -חושך שלך
    איתך בשוק בצבעי ארמדיליו מרהיבים
    בחשכת הכד ובסדקים
    ולא הבנתי מה את מאחלת לעצמך
    קצת מתסכל אבל
    מאחלת לך שתקבלי מבוקשך

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    רננה תודה רבה. צחקתי עם הארמדיליו:) כתבתי אמריליוס (פרח) אבל בפעם הבאה אקנה ארמדיליו מדליק
    הסיפור על שני הנזירים מדבר על להיות בהווה עם הפנים קדימה. לא לסחוב על גבך את העבר

    אהבתי

  • Renana Lee

    אה, נו טוב, יותר קל להיפטר מהעבר
    מאשר למצוא מי שיעביר אותנו את הנהר..
    :*))

    אהבתי

  • לוסי

    אהבתי, במיוחד את ב'. וזה מעורר בי מחשבה על קונוטציות מודבקות, על האור הטוב (?) והחושך הרע (?)
    מי אמר? מי קבע?

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    לוסי, לוליא ההגדרות, ההבחנות בין טוב לרע, אור לחושך, אכזריות לחמלה העולם הזה, עולם החיים, היה כאוטי. אבל כן, כל הגדרה נועדה לפירוקה, כל חוק להפרתו, כל מוסכמה לבגידה, הרי אחרת איך אפשר לתקן?

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: