ראשיתה של שושנה בשבילי היה שם של ילדה, ג'ינג'ית רעשנית. לצירוף האותיות הזה מתלווים בעיניי צבעים של אש, אש צועקת, פולשת, מאיימת ומסוכנת. בבית היו העדפות לפרחים אחרים. ובשדה שעל יד בית ילדותי פרחו פרחי הבר הנפלאים ובשדרה – הצאלון המרהיב הצל על ילדותי. בירושלים, ברחוב שלאין, בכניסה לבית (הנהדר בחיי) בו התגוררתי, פגשתי בשושנים הראשונות שפתחו את לבי. ובאותו זמן הכרתי גם את זלדה משערי חסד, שהיתה השושנה בתוך אי חלום. את השיר השמיימי שלה "כל שושנה היא אי" הלחנתי באותם ימים, במסגרת לימודי באקדמיה למוסיקה. אבל בזר השושנים הראשונות שקבלתי, שנים אחרי ירושלים, התאהבתי עד שיכחה עצמית. הוצפתי. נעשיתי מכורה. הנה הזר הראשון.
וזו השושנה הראשונה שרשמתי, בקנדה הרחוקה. מצאנו אותה בחנות פרחים בעיירה נידחת. היא לא היתה שושנה מקומית. היא היתה שושנה מהשמיים. ובאותו זמן, כשניתנה לי, חשבתי שהיתה בהתגלמותה אהבה לאין קץ
בתקופה שלמדתי וודנטה ורג'ה יוגה והקשבתי ללימוד של מורי דאז, ציירתי בעיקר פרחים. ובעיקר שושנים. בגינת המרכז ליוגה שלנו היו כמה שיחי שושנים שנשתלו עוד בימי הקמתה של הרצליה. אלוהים, ללא ספק, שכן בהם.
והנה כמה אקוורלי שושנים מאז
זה השושן האחרון שציירתי
אחריו כבר הכל השתנה. רק הציורים שרדו. בינתיים.
.
עוד בעניין השושנה "הכלום"
.
װ17 בדצמבר, 2011 at 11:31 am
איריסיה, עשית כבוד גדול לאימא שלי. תודה ושבת שלום
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:40 pm
לכבוד הוא לי, דודו.
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 2:32 pm
יו איריסיה פוסט על שושנים – את יודעת אתמול כשראיתי את שושנת הרישום שלך הקנדית, אמרתי שאני כלכך הייתי רוצה אותה לכריכה של הספר שלי הבא, ושכחתי ורציתי לומר לך שמכל הפרחים כולם אני הכי אוהבת שושנים, ממש ממש שושנה זו אהבתי ופעם שהתחלתי לכתוב הדימוי העיקרי שלי היה "שושנה סמוקה" כי היא תמיד נראתה לי אוספת בתוכה משהו נסתר לצד הגלוי. אז הפוסט הזה הוא אהוב במיוחד עבורי
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:41 pm
תודה שריתי. שושנה היא לא פרח מהעולם הזה. וכך ריחה:)
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 2:34 pm
איריס, כרגיל המלים והציורים נהדרים ונוגעים ללב. נדמה לי שאלו ורדים ולא שושנים.
Roses, not lilies.
זוהי שגיאה נפוצה בעברית, אבל לא מוריד מערך יצירתך…
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:40 pm
יעלי, ראשית תודה.
שושנה היא שם עמוק, שם שהוא מעבר להגדרה הבוטאנית מילולית שלו. שם בעל ויברציה ממימד אחר. "שושנה בין החוחים" היא הרבה יותר מפרח שנראה כמו ורד.
"שפתותיו שושנים" זה לא פרח אלא שיר. רטט. לב פועם.
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 4:45 pm
נכון. אני מבינה לגמרי…
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 3:27 pm
ואיזה כיף לסלון שלנו עם שושנייך /ורדייך אחותי. ושיבואו עוד ורדים מקסימים מעשה ידייך הנהדרות.
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:44 pm
תודה ורד אחותי היפה בוורדים
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:27 pm
יפיפה. הכל
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 7:42 pm
שולמית יקרה, תודה על ביקורך:)
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 8:20 pm
איזה יופי. הכי אהבתי את הציור מ-2001, עם הניצנים. אבל כולם יפהפיים.
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 9:26 pm
תודה עדה. זה אחד מציורי השושנים שהתלבטתי עליו ותמיד מפליא אותי מחדש ששמים לב אליו:)
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 8:54 pm
עוצרי נשימה הפרחים שלך, כל פעם מחדש. ואני שמחה שאת קוראת להם שושנים על אפה ועל חמתה של האקדמיה שהפקיעה את השם לטובת החבצלות.
אהבתיאהבתי
װ17 בדצמבר, 2011 at 9:29 pm
מרית יקרה, בכל פעם שאת כותבת על הפרחים שלי אני ממש מצטערת שלא הצלחת לראות את התערוכה ונזכרת בהחמצה, איך עלית במדרגות המעופשות ההן ומצאת מקום ריק.
כן, האקדמיה, חסרת הלב שכמוה:)
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 12:02 am
אוסף מרשים איריס. יופי של פוסט. ריגש אותי אפילו.
אהבתיאהבתי
װ19 בדצמבר, 2011 at 12:20 am
תודה אסצ'לי. וברוכה הבאה לבלוגי
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 6:05 am
השושנים שלך פוצעות אותי ביופיין המתגעגע.
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 12:09 pm
כן ריקי, לפעמים געגוע פוצע לפעמים מרפא
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 1:41 pm
איריסיה,
אני אוהבת את השושנים שלך,
אוהבת את הדיבוק הזה,
ואת הפורטרט על קופסת התרופות,
מ א ו ד.
ומתנה,ממני לך:
רשומה שלי על שושנים.
אהבתיאהבתי
װ18 בדצמבר, 2011 at 6:19 pm
מיכלי, נהדר הפוסט שלך על שושנים. תודה:)
אהבתיאהבתי
װ17 ביוני, 2013 at 10:23 am
[…] ציורי השושנים צויירו בתקופות שונות. חלקם נמצאים בפוסט אחר שלי: האוסף הלא רישמי של הסוגה בשושנים […]
אהבתיאהבתי