סגולה מנשוא

 לא גדלת כאן אז אתה לא יודע את הכלנית (והסביון והרקפת והנרקיס). אף פעם לא סיפרת לי על הפרחים של הערבות הרחוקות. אולי לא היו שם אלא פרחי כפור.

אבא שלי אוהב לשיר. ילדותי לוותה בזמזומיו הבלתי פוסקים. גם כשכעס הוא שר. אני לא בטוחה שהוא כל כך אהב זמרות תימניות, אבל את השיר "כלניות כלניות" הוא לא הפסיק לשיר.

בכיתה א' קבלנו את הספר הראשון "מקראות ישראל" (אריאל, בלוך, פרסקי). ריח של אחו היה לספר הזה. אחו כי השירים הראשונים היו מוקדשים לפרחים: כלנית, סביון, רקפת, נרקיס. בשבילי הפרחים האלו הם מקדשים. הם סם החיים. הם אלילים. אני משתחווה להם בכל מאודי. הסביון הוא פרח המשאלות, הרקפת פרח הסוד, הנרקיס פרח המלכות והכלנית פרח התשוקה.

 כשגדלתי נדדתי לארצות רחוקות. הייתי גם בערבות נידחות. כל כך נידחות שלא זכרתי את "כלניות כלניות"-  הרחש האדמדם של ילדותי. הפכתי לנסיכת הסחלבים, צפרי גן עדן והלוטוסים הצחורים ששטים על אגמי רוח. למדתי לעמוד על הראש. וכשרגליי היו בשמיים, התייבשה ערוות הכלנית מזיכרוני.

אולי מוטב שהייתי נשארת שם, עם רגליים בשמיים. אבל לפני שלוש שנים התנגשה בי כלנית.

ומאז אני מציירת אותה. מדי פעם

הנה אחת סגולה. ברור שיש בה געגועים גדולים מנשוא

Irisiya Kovalio, watercolors, 2011

עוד פוסט שלי על ציורי כלניות מכשפת הכלניות

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

18 responses to “סגולה מנשוא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: