חתולה על גג, דיוקן עצמי וחטא הנרקיס

 פעם, מישהו קרוב אלי הסתייג מ "אי שייכות". הוא אמר לי שאנשים שלא הולכים בדרך סלולה, בעקבות, בשיתוף, בתלם, הם כמו "חתול שחומק לבדו על גגות". אף אחד לא יידע מתי יעזוב את העולם.

 הַמַּרְאָה היא לא ממש חברה שלי. העדשה אולי יותר. הפוטושופ ממש הרבה יותר. אבל הכי הכי הוא המכחול הסגול:)  כשאני אוחזת במכחול הסגול אני רואה את עצמי. אני מחייכת גם כשאני בוכה. אני משתוקקת גם כשאני סגופה. אני רוקדת גם כשאני קרועה. המכחול הסגול הוא נר בודד באפלה, הוא מאיר את פניי באדווה, ביפעה, בפליאה.

 לצייר פרחים זו חוצפה. פרחים, יותר מכל תופעה אחרת, הם מניפת אור פתאומי. אפשר ללכוד במבט. אולי אולי, באופן מסויים, בעדשה, אבל במכחול?  מכחול הקסמים שלי מחשיב את עצמו כלהטוטן. הוא טובל את עצמו בצבעים ללא בושה. הוא מנצח על תזמורת הלב הרעב. והוא חושב שיש בכוחו להשביע.

 אני אוהבת את החורף בגלל הרקפות, הסחלבים, הכלניות, האפונה הריחנית, כובע הנזיר והחמציצים, והכי הכי בגלל הנרקיסים. אבל לצייר נרקיסים אני לא מצליחה. אולי בגלל החטא ההוא שחטאתי, בביצת הנרקיסים הקדומה, עת עזבתי את התלם והפכתי חתולה על גג פח לוהט

*

הנה כמה דיוקנאות מהשבועות האחרונים:

והנה אחד באקריליק:

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

20 responses to “חתולה על גג, דיוקן עצמי וחטא הנרקיס

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: