ומדוע לא רשמי? כי ישנן המוני כלניות, אבל הרוב כבר מחוקות. לא מחוקות כי הן נוצרו ונמחקו, אלא בגלל שהן עמדו בתור להיכנס, אי שם במנהרות הבריאה, ראיתי אותן, בחיי שראיתי, חלקן ממש ממש התקרבו, יכולתי לגעת, כמעט, אבל לא, הן נשארו שם, ונמחקו שם
ניחמתי את עצמי במחשבות על זמן. ישנן כלניות שלא מצליחות לפרוח במקום שיש בו זמן. זהו לא הגיג פילוסופי, זאת עובדה. ושאף אחד לא יגיד לי שאלו הזיות. כן, ישנן כלניות שבורחות מהזמן. מהבר- חלוף.
ובכל זאת, כמה מהן הצלחתי לכשף ולתפוס בציורים שלי ולתלות אותן על קירות הזמן, הסדוקים המתקלפים הממתינים בהכנעה, בגעגוע ובידיעה שאי אפשר
װ21 בנובמבר, 2011 at 10:20 pm
נוגע… גם המלים וגם הציורים.
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 10:27 pm
עוצרות נשימה. לא מכירה מישהו שמצייר פרחים כמוך.
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 11:35 pm
מרית 🙂
עשית לי אושר
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 11:00 pm
בכלניות המחוקות יש את האפשרות הלא ממומשת, כמו זאת של מיליארד פחות אחד תאי זרע. והמעטות שנשארו, נתונות הכל, כל מה שכלנית יכולה
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 11:34 pm
יעקב, בלבלת אותי לגמרי:)
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 11:35 pm
תודה יעלי, שמחה לביקוריך אצלי
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 6:10 am
נפלאות כלניותייך אחותי . יותר מהפרח עצמו…
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 11:38 pm
תודה ורד היפה מכל הוורדים
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 8:02 am
כלכך יפות הכלניות כלכך מקסימים הציורים שלך ואני חושבת גם על הריח, איך את סובלת מהבושם אולי זה גם בגלל שאת כלכך אוהבת את זה של הפרחים..
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 11:41 pm
אגליקר, ישנם פרחים שגם קשה לי לחיות עם ריחם, ביבע כן, בבית לא. כמו נרקיסים למשל. אני מסניפה אותם בטבע לאושר עילאי אבל לא אכניסם הביתה בשום אופן.
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 10:12 am
יפהפיות הכלניות שלך, ואני מסכימה עם מרית. ומצאה חן בעיניי ההרחבה שלך למושג המחיקה, וגם אני הרגשתי כמו יעקב, הכלניות המחוקות חיות באותו מחוז של מה שלא התממש בתוך הזמן והמרחב שלנו, מה שבתוך המרחב הזה נתון לנו, מה שמחוצה לו נתון לדמיון ולערגה.
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 11:39 pm
תודה לי, על ההסבר המבהיר את דברי יעקב. נראה לי שהבנתי:)
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 11:33 pm
איריסי כשאני אמרתי שאני מאוד אוהבת את צמידות הפרחים שלך, כל כך התכוונתי ואני אוהבת אותה שוב בכל תמונה ומילה שכאן, זה כל כך שלך איריסיה, אני תמיד אומרת לסטודנטים שלי שמאוד חשובה זהות המחבר, ולך איריסיה יש זהות אמן זהות מחבר וזהות יוצר שאני בכל פעם מחדש נפעמת מרותקת ומתמוגגת על שהיא נאספת כך בכל פעם שאני מגלה אותה חזק יותר טוב יותר ומלאה בצמידות פרחים מדברת הרבה הרבה יותר
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2011 at 11:44 pm
שריתי, כנראה זה בכל זאת מחובר לשם שלי, המקורי והתוספת:)….
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2011 at 1:25 am
הי איריס,
הכלניות שלך מצליחות להיות מאוד מוחצנות (בחיים לא הייתי מצייר כלניות ככה), אבל
יש בהן איזה קשת של רגשות שנע בין מלנכוליה (שמזוהה בדרך כלל עם מופנמות) ובין
היות אחוז/ה בצחוק עד שכואבת הבטן.
אהבתי את הסגולות-כחולות, האדומות קצת מכאיבות לי בעיין, כאילו הן פורצות מן המסך
ותופסות את נימי העין.
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2011 at 8:50 am
שועי, בעודי מתחבטת על תגובה אצלך (החרב המתהפכת קרובה ללבי כעת) והנה גיליתי שהצחקתי אותך עד כאב בטן והכאבתי לך בעין ופרצתי ממסכך לאי שם:)
שמחה על תגובתך
אהבתיאהבתי
װ24 בנובמבר, 2011 at 7:27 am
איריסיה, הכלניות
שלך מעלות בי
את שושנה דמארי
יש בהן את
קולה החם
והמלטף ועם זאת
הן מאוד את
אהבתיאהבתי
װ24 בנובמבר, 2011 at 7:41 am
דודו, איזה זכרון יפה עוררת והתדר/קול של מחשבות הנשלחות מאיזה הר צפוני פועל ורוטט באזניי עם קולה החם
האמת שהיה עוד ציור בסדרה האחרונה שהיה צריך להיות בפוסט ואכן שכנה שם רוחה של ש"ד (בתוך דמותי) וקצת נבהלתי מלחשוף את זה, והנה אתה מנכיח אותה-
איזה יופי
אהבתיאהבתי
װ13 בדצמבר, 2011 at 8:00 pm
[…] עוד פוסט שלי על ציורי כלניות מכשפת הכלניות […]
אהבתיאהבתי