אירוטיקה, מרד, חרדה, חשיפה, האכלה, אמונה עזה, סקס ומוות: נשים חלוצות השד באומנות
חשבתי להוסיף כמה ציורים משלי, מסדרת "הַחוֹלְצוֹת" שציירתי בהקשרים שונים, חלקם כבר נמצאים ברשת פה ושם.
אבל החלטתי לכתוב כמה מילים על אהבת חיי.
אתמול בנהיגת גשם לתל אביב עם "Fly away" של ארכייב, עברה בי מחשבה שרק בשעת חיי האחרונה, אם אהיה צלולה, אדע מי היה אהבת חיי.
אהבת חיי? יש דבר כזה? אולי לא. הרצון הזה להגדרה (זה נותן בטחון, אולי זה נלחם במוות הוודאי) הופיע אצלי כמה פעמים. אולי אני ברת מזל בגלל זה, עם כל האומללויות של הפרידות, שההבזק הזה מופיע ומנסה לנכס לעצמו את "זה"- הנה אהבת חיי.
אנחנו משתנים כל הזמן. הצרכים שלנו משתנים. הבחירות שלנו, התפיסות שלנו (את עצמנו ואת האחר) ותודה לאל שזה כך.
ואל תתפסו אותי במילה..
װ19 בנובמבר, 2011 at 11:30 am
איריסיה ראשית תודה על החולצות שכאן, כל אחת מהן מרגשת אותי יותר מהאחרת, וכשאני נזכרת בחולצות שאת צירת ואת אלה שראיתי אז העומק נוסף אל כאן יותר,
אהבת חיי אמרת ואני בכלל מנסה לבודד מסוגי נצח מתודעתי ובכל זאת המושג עצמו "אהבת חיי" נדמה לי שלעולם ירתק אותי ולעולם אשמח לקרוא או לדעת חושבים אודותיו.
תודה איריסיה
אני אוהבת את הפוסט הזה כולו עם המילים ועם החולצות שבו.
אהבתיאהבתי
װ19 בנובמבר, 2011 at 3:32 pm
איזה חולצות חלוצות יפות ואמיצות…
ואולי לעניין האומץ התכוונת כשדיברת על אהבת חיי?
כלומר על האומץ הדרוש כדי לאהוב,
ובעיקר כדי להכריז:
אני אוהבת.
אהבתיאהבתי
װ19 בנובמבר, 2011 at 8:39 pm
מיכל, חשבתי על עניין האומץ הזה
כתיבת הפוסטים האלו, זה כמו חלון שנפתח בבת אחת לדברים שנחוץ להם אומץ לצאת. אחר כך, בתגובתי לתגובה, לפעמים כמה שעות אחרי או יום אחרי, האומץ כבר מסתתר ולא כל כך יודע מה לענות…
אהבתיאהבתי
װ19 בנובמבר, 2011 at 11:05 pm
קראתי את התגובה שלך למיכל איריסיה ובעניין האומץ אני חייבת לומר שאני כל כך מזדהה אתך, בתחושה הזו, גם בעבור החלון שנפתח ואז אי אפשר אחרת מלדבר אותם כתובים ומוגשים וגם בעבור השעות אחרי או יום אחרי כמו שאמרת האומץ כבר מסתתר ולא כל כך יודע לענות…
אהבתיאהבתי
װ19 בנובמבר, 2011 at 8:41 pm
שריתי, שמחה שאהבת את הפוסט על האמנות שבו והגיגיו.
מושג הנצח, אני מניחה, משתפשף הרבה אצל כולנו…
אהבתיאהבתי
װ20 בנובמבר, 2011 at 5:17 pm
שאלה מעניינת.
היו לי כמה אהבות גדולות, לא הייתי יכולה להגדיר אף אחת מהן כ"אהבת חיי".
אהבתי מאד את הנער שחלה ומת, אבל אולי המוות מעצים את האהבה הזו.
והחולצות נפלאות! בעיקר רגשה אותי האחרונה.
אהבתיאהבתי
װ20 בנובמבר, 2011 at 5:26 pm
מאיה, המוות מעצים אהבה כנראה, לא ממש יודעת, חוויתי רק את מותו של הלב, ותחייתו מחדש
והתמונה האחרונה שריגשה אותך בדיאלוג אצלי עם זו
אהבתיאהבתי
װ20 בנובמבר, 2011 at 11:04 pm
אין לדעתי יפה וגם חושני מזה, נשיות, העזה, אמהות וסוג של חשיפה מהסוג הטוב, כזו שלך בפוסטים, בקשר לאהבת חיי פעם לא האמנתי במושג הזה היום אני חושבת שאולי יש בזה משהו, {אבא זה נחשב?
תודה איריסיה שלי גם על חווית יום שישי
אהבתיאהבתי
װ20 בנובמבר, 2011 at 11:55 pm
חני, אבא זה נחשב:)
והייתן לי עונג שבאתן בשישי, היה מופלא
וזה גם מתקשר למה שכתהת בתגובה לפוסט שלי:)
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 10:57 pm
מעניין כי השד מסמן את האשה בשני התפקודים – כאם נותנת חיים, וכמושא תשוקה אירוטית, ונדמה לי שכאשר מתמקדים בשד באחד, נוטה הכף אל האשה האֵם
אהבתיאהבתי
װ21 בנובמבר, 2011 at 11:33 pm
יעקב, אני לא מסכימה איתך לגבי השד האחד. בשבילי זה סופר אירוטי
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 11:13 am
במחשבה נוספת, ועם מעט דמיון מודרך, אני מסכים איתך לחלוטין.
אולי יש מקום לכוונה שבמעשה?
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 3:23 pm
לא בדיוק הבנתי את השאלה, יעקב, אבל אני שמחה שאתה מסכים אתי:)
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 3:42 pm
הכוונה שבמעשה חליצת השד.
חליצת השד כמעשה נוכחות היא אירוטית בעוד שמעשה ההנקה כביכול מסוכך עליה.
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 3:56 pm
לכן השימוש במילה חליצה…
אהבתיאהבתי