אבי, אבי
חנני ענני
יש בי מעשים
אבי, אבי
חנני ענני
טובעת אני
בשדות זרים
אבי, אבי
חנני ענני
אנא אפנה
צמותת דרכים אנוכי
שדות כזב בנשמתי
אבי, אבי
שמייך וכל חיצי צבאיך
שלוחים אל גופי
אבי, אבי
חנני ענני
כי אין חרטה
בלבי
ערב יום כיפור, 2008, הרי הקרפטים
***
תודה למי שנשאני, תודה למי שהסירני, תודה למי שהכתירני, תודה למי שהענישני, תודה למי שחטפני, תודה למי שנטשני, תודה למי שניחמני, תודה למי שפצעני, תודה למי שריפאני, תודה למי שגרע ממני, תודה למי שמשה אותי, תודה למי שלקח את אלה ממני והביאני עד הלום
גם כי אלך בגיא צל מוות, לא אירא, כי אני עימדי
איריסיה
ערב יום כיפור, 2011, הרצליה
איריס קובליו, אקריליק על גלויה מודפסת של גילברט וג'ורג', 2010
והנה מוסיקה שלא מרפה ממני בימים אלו:
סקיצות. Sketches 
װ7 באוקטובר, 2011 at 8:41 am
מכל הפוסטים שקראתי השנה שנכתבו מתוך מחשבה על יום כיפור, זה הפוסט היחיד שממש נגע בשורשי נשמתי.
המוזיקה נפלאה והיא תלווה אותי בימים הקרובים, הילדונת שלי מקשיבה איתי וזה דבר נדיר! ואפילו הלכה לחפש חומר בויקיפדיה על סופיות/ סופיזם:-)
אז שתהיה לך שנה טובה איריסי, והעיקר לא לפחד כלל.
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 9:00 am
שמנו ברקע והדס אומרת שהמוסיקה יפה והיא התחילה לרקוד.
מאחלות לך ימים טובים ומאושרים עם שימחה בלב. באהבה. ורד והדס.
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 8:48 pm
תודה ורד והדס. מסקרן לראות אותכן רוקדות
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 2:38 pm
יקירתי, אי אפשר היה שלא להרגיש עמוק בפנים את השורש הנשמתי שממנו הבאת אותך, אי אפשר היה שלא להרגיש את הדקות החשופה הזו שפרסת כאן,
אריסיה אומר תודה עבורי גם כי אילו הייתי כותבת על כיפור השנה הייתי רוצה בדיוק כך לעשות את המילים הכתובות.
גמר חתימה טובה ואני מצטרפת אל ברכתה של מאיה מעליי והעיקר לא לפחד כלל.
אוהבת
שרית
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 8:48 pm
תודה שריתי. יום כיפור על הקרפטים היה מזעזע עולמות, שלוש שנים אחרי זה נותר רק ללקק את השרידים ולהתפלל פתח לנו בעת נעילה
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 8:49 pm
אני יודעת, מאיה…
וגם את. המשיכי להיות אמיצה
אהבתיאהבתי
װ7 באוקטובר, 2011 at 8:53 pm
לאט לאט הבנתי ש"ענני" הוא גם (בקשת) תשובה וגם (בקשת?) עינוי
השיר מקסים, כמו טבעת חנק מרהיבה שהדמות המשוררת מסירה מעליה, בסופ. כאילו בקלות זורקת את כל הכובד של אלוהים ושל החטאים ובוחרת לחיות
ויחד עם זה מדברת איתו. לא מפסיקה לדבר.
שאלתי את הבן שלי איך הוא יודע לדבר על אלוהים ב"זכר" והוא אמר לי שזה מה שכולם עושים
שנהטובה
מירב
אהבתיאהבתי
װ8 באוקטובר, 2011 at 8:53 am
מירב, כן, הכפל הנורא
כן, לא מפסיקה לדבר איתו. אם זה איתו? איתה? מה זה משנה. ענין של שפה והגדרה אנושיים. האם אנחנו יכולים לתפוס מעבר לזה?
שמחה שאת כאן איתי, מירב ושנה טובה גם לך, אי שם
אהבתיאהבתי