סינתזה

התכוונתי לכתוב פוסט בנושא "סינתזה": המקום אליו אני מכוונת את כל הצדדים, החלקים השונים, לעיתים ההפוכים, זמן החיבור של כל האספקטים של מי שאני. ואיך הביקורת היא זו  שמחבלת בזמן הסינתזה הנשאפת הזו ויוצרת טלטלה ולא אחדות.

ואז מצאתי את הסיפור הזה, ששיכתבתי לפני כחמש שנים, מפי מי שהיה מורה שלי דאז . 

בנות הכפר והסדהו*

סדהו אחד הגיע לאיזשהו כפר אחרי מסע ארוך והיה מאד עייף.

שכב הסדהו על האדמה, לקח אבן ושם את ראשו על האבן, כמו כרית.

עברו במקום בנות הכפר, שהלכו אל הבאר לשאוב מים.

הן הסתכלו על הסדהו והתחילו לצחקק:

"הזהו סדהו?… האם סדהו זקוק לכרית?…"

והלכו.

הסדהו שמע את זה, לקח את האבן, זרק אותה ושוב שכב לישון.

כשבנות הכפר חזרו, הן הסתכלו עליו ואמרו:

"הזהו סדהו? מתרגש מכל מה שהוא שומע…?"

*סדהו– מתרגל רוחני המשתמש בסיגופי גוף כדי להגיע להארה.

הרהורים:

1. כל מה שלא תעשה, תמיד יהיה מי שיבקר אותך.

2. אין עולם אידיאלי. כל אידיאל נועד להתנפץ.

3. משלים וסיפורים הם כמו תרופת סבתא: צוחקים, נרגעים, נרדמים, ולמחרת שוכחים וחוזרים על אותה טעות בדיוק                                                                                                                                                                                                                                                                                                  

קרישנה התינוק ישן באינטרפרטציה של אירגון הארי קרישנה

 

 

לישון עם לוסיאן פרוייד

לישון עם לוסיאן פרוייד

 

קארווג'יו אהובי (קופידון)

 

איריס קובליו, אקוורל, 2006

 

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

11 responses to “סינתזה

  • שרית שמיר

    איריסי, זה יפה איך עברת מהסינתזה ל-סדהו,
    אני אוהבת שערכת את זה כך בפוסט הזה ולא דילגת על הסינתזה בפתיחה,
    ואני מסכימה עם שלושת המסקנות הסופיות
    פעם נהגתי לומר שאין אמת יותר מדויקת מקלישאות, אין יותר נכון מזאת🙂
    לגביי אין עולם אידאלי זו אני חושבת הלמידה הגדולה ביותר שאדם עובר, ההכרה בכך שהאוטופיה הזו תמיד תנופץ ואף ולמרות התקווה שאולי בכל זאת יצליח העולם את היופי הכי אידאלי לשמור. (איכשהו אני למשל תמיד בין לבין בכל הקשור לזה).

    אהבתי

  • mooncatom

    נורא יפים הישנים שאספת, והסדהו האחרון שלך.
    וחשבתי לי, שבשינה יש את הויתור הזה
    (אפשר ממש לראות אותו על פני הישנים בציורים)
    הויתור שאנחנו מתקשים לעשות בעירות, על השליטה.
    הסיפור הצחיק אותי, ונראה לי שגם ביידיש הוא יכול להיות מוצלח.

    אהבתי

  • רונית סלומון

    מה אגיד ומה אומר – את מדהימה…
    אהבתי את הפוסט הזה מאד.
    אהבתי את היצירות שהבאת.
    ואהבתי את האווריריות שבציור שלך.
    נהדר.
    יום נפלא, איריס יקרה.

    אהבתי

  • ענת כהן מבראשית

    הקושי הגדול שלנו הוא להבחין בין קולות מבחוץ שעוזרים לנו, מעצימים אותנו ומלמדים, לבין קולות חיצוניים שמפריעים לנו, שמדברים רק את עצמם ואנחנו לא חשובים להם.
    ההערה הראשונה של בנות הכפר היתה מבחן, וההערה השניה היתה השיעור, וזו רק עוד דרך ללמוד מהסיפור.

    אהבתי

    • איריס קובליו

      ענת יקרה, יפה ההבחנה. "מבחן ושיעור" הם מונחים פסיכולוגיים וכבודם במקומם.
      ברמה הפסיכולוגית פילוסופית בנות הכפר לא קיימות אלא הן מצייגות את הקולות הפנימיים שמגיבים בתוכו של הסדהו במקרה זה. אלו רק שני קולות שיעוררו גם קולות נוספים ולכן במונח "שיעור" ישנה פסיקה או פתרון. ואין פתרון מהסוג הזה. גם קדוש מגיב לקולות האינסופיים שמתוכו.
      אבל אפשר לראות את הסיפור בעוד דרך:
      מקובל לחשוב על קדוש או סדהו שיהיה במצב בלתי מושפע, בעל הכרה יציבה, קשוב רק להוויית מהותו, נניח האלוהית, ואילו כאן הסיפור בא לפרק את נקודת ההנחה הזו. הסדהו לא מתעקש, לא נשאר תקוע בעמדתו, לא מעמיד פני קדוש בלתי מושפע, הוא גמיש, נע בקלות, משנה בקלות, אבל לא באמת מזדהה עם פעולותיו. אלו רק פעולות חיצוניות- כרית או לא כרית….

      אהבתי

  • ורד

    אני מניחה שלא להתייחס לביקורת זה מצריך כושר גדול. הסיפור שצירפת מתוק ומסביר את הכל. לדב הלבן יש אולי כושר זה. אהבתי את הרהור מספר 3.

    אהבתי

  • איריס קובליו

    שריתי, תוך כדי שאני קוראת את התגובה שלך עולה בי מחשבה מוזרה, איך שהתת מודע שלי עובד ואיך שאת קולטת את זה: סינתזה- סדהו זה ס"ס.
    רציתי לכתוב את שמו של אותו מורה, כלומר את ראשי התיבות של שמו: ס"ס, אבל זה פתאום הצטלטל לי כ: אס אס והחלטתי שלא. והנה שמו מהדהד בסינתזה סדהו. את זה הבנתי לעצמי מתגובתך.
    פינג פונג:)

    אהבתי

  • לי

    אוי כן, כמה כאב יש במקום הזה של הקשבה לבנות הכפר
    מזכיר לי את השיר של טורי איימוס
    Nothing I do is good enough for you
    I crucify myself
    My heart is sick of being in chains…
    וכמו שהזכרת גם בפוסט וגם בתגובות, לא מתגברים על זה, אין לזה סוף או מועד פקיעה, אבל אפשר לשחרר לפעמים. וכמה נפלאות כל תמונות השינה בהקשר הזה ובכלל.
    וזה שאין אידיאלי וכל הזמן נשבר – הו כן גם זה…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: