Pietà 2

איריס קובליו, אקריליק, 2011

לציור הזה מחקתי חלקים יותר מדי פעמים

ובכל פעם אני חווה מחדש את ההורדה מ"הצלב" – המקום הפומבי של העונש

מה יש ביצירה הזו שננעץ בי כל כך חזק? התעוררות החמלה? הרגש הבלתי תפיס הזה?

הבקר שוב מחקתי ותיקנתי

לעיתים אני מוחקת לגמרי. אולי משאירה רק קצה, צילום.

ביום הולדתי האחרון נסענו לרומא לראות את הפייטה של מיכאל אנג'לו במו עיניי. זו לא היתה הפעם הראשונה אבל זו היתה הפעם הראשונה שהזדעזעתי מאמנות שאני רואה פיזית.

התחלתי לצייר את הציור הזה לפני הנסיעה לרומא

וכשחזרתי ניסיתי להבין

מהי החוצפה הזו שלי לערבב את ההטבעה העמוקה של כיפה אדומה והזאב עם סמל על?

פוסטים קשורים:

פייטה

Tereswari

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

21 responses to “Pietà 2

  • שרית שמיר

    איריסי היקרה
    אני הייתי אומרת הפוך ומאיפה האומץ שלא לעשות זאת,
    את יודעת, פעם ישבתי עם יונית עובד (מחברת הספר ללכת אחרי הלב) בבית קפה תל-אביבי והיא אמרה לי משהו שנשמע בערך כך גם אם זהו לא הציטוט המדויק : צריך להיות אמיץ שלא לעשות את מה שהעיניים היוצרות רעבות לראות. ואת יודעת אני לא רואה מרחק ממה שנקרא המקום הפומיבי של העונש וכל מה שבו התעוררות החמלה הרגש הגבוהה הזה הבלתי תפיס לבין מטאופרה של כיפה אדומה והזאב, לפעמים כלכך נדמה לי שזה אותו הדבר, ואולי אולי זה מחזיר שוב לתגובה שלי אצלך בפוסט הקודם, יש משהו בסיפור הזאב הזה והאישה העונדת על ראשה את הכיפה הדווקא אדומה שמתחבר אל כל מעוררי הרגשות הבלתי נתפסים הבטן השסועה הפעורה בתחושה והציורים שלך איריסי והציורים שלך נוגעים בשמים מעבר לעננים ומגרדים תודעה בעומקים בלתי נתפסים.

    אהבתי

  • יעקב

    זה חזק כל כך כי זה מקיף כמעט הכל, מכל כך הרבה כיוונים, שכל נגיעה מספיקה לחיים שלמים.
    ואת הגירסא הזאת אני אוהב יותר. באורח פלא התיקון מוסיף. אבל נדמה לי שלעמוד מול התמונה כל כך שונה מלראות על המסך. זה גם הגודל אבל זה ההכרח של כל החושים כולם להשתתף.
    זה כמעט מפחיד.

    אהבתי

  • avivamishmari

    נפלא. אולי היא מבכה אותו כי בכל זאת חבל לה על החייתיות הזו שהיא עזרה לחסל. ומכל מקום זה היה מתוך הגנה עצמית. אבל זה היה קרב בלי מנצחים מאושרים.

    אהבתי

  • מרית בן ישראל

    איריס, זה מאד חזק וזה עושה לי סחרחורת מרוב מחשבות וכוונים. אני זורקת כאן כמה בלי סדר.
    גם הפייטה של מיכלאנג'לו אירוטית (בין השאר בגלל שהאם אינה מבוגרת מבְּנה), אבל באופן מרומז ומעודן ואצלך זו סצנת פיתוי. המדונה מצוירת תמיד בבגד כחול ואצלך הוא אדום והוא נפרם לזרזיפי דם, או להפך, הדם נארג לבגד. זה הרבה יותר פרידה קאלו, דרך אגב מאשר מיכלאנג'לו (לא טענה, חלילה, אלא תיאור).
    ובכלל, סינון האם-בן מהפייטה זה על גבול מעשה כשפים.
    כתבת "ההורדה מהצלב – המקום הפומבי של העונש", וזה ניסוח מוזר בגלל נקודת המבט הרומית-והממסדית יהודית. בשביל הנוצרים (כולל מיכלאנג'לו) זו גם תחילת הגאולה. הוא לא "נענש" אלא נצלב למענם לכפרת חטאיהם.

    ובכלל – פייטות הן גם נושא אינסופי גם בשבילי.
    על הספציפית של מיכלאנג'לו כתבתי כאן, ב"שיחות עם אמא" http://wp.me/pSKif-hJ5
    ועוד כמה ב"רשימת הפייטות" http://wp.me/pSKif-i6r

    אהבתי

    • איריס קובליו

      מרית, תודה על התגובה המרגשת שגם היא בעצמה עושה לי סחרחורות ועוד אקרא ואתעמק בדבריך החכמים על הפייטות שאצלך. אהבתי את ה"דם נארג לבגד" ואכן פרידה קאלו תופסת מקום נכבד בתודעתי הדוקו-אומנותית,
      וגם מה שכתבת על מעשה כשפים. אני לא יודעת לאן עוד תוליך אותי הפייטה הזו וכמו שהיא מתנתקת ממיכאל אנג'לו היא גם מנותקת ברובה מהחשיבה הנוצרית יהודית על הצליבה ולכן כתבתי "המקום הפומבי של העונש" כי החשיבה היא של איריס. בהחלט אני מודעת לתפיסה הפילוסופית תאולוגית המקובלת.
      ואגב חליצת שד אינה תמיד אירוטית. אבל זה נושא שאכותב אולי בפעם אחרת בהרחבה מהמבט שלי.

      אהבתי

  • לי

    כמה נפלא הציור הזה
    ועכשיו עולה לי עוד אסוציאציה של "חסד אחרון", שאישה הייתה חולצת שד לאסיר נידון למוות…
    באמת יש בציור הזה משהו עם כל כך הרבה עוצמה, שאני לא יודעת אם מפחיד (כפי שכתב יעקב), אבל מאוד תופס בגרון…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: