אינדיגו

בחלק המרכזי והפופולארי באפוס העתיק היושב על כתפי המסורת ההינדית "הרָמַאיינָה", מופיע סיפור הזוגיות המפורסמת של רמה וסיטה.

רמה, בן מלך שבנסיבות מסוימות נאלץ לצאת לגלות ביער, מסכים לקחת עימו את אהובתו, סיטה, המפצירה בו להתלוות אליו ב"טוב וברע", אל מעמקי היער, נטולי תנאי המחייה הנדיבים שהיתה מיועדת להם.

עמוק ביער, רמה יוצא למסעות ציד מגוונים, כדרכי הגברים, ומשאיר את סיטה בגפה למשך רוב שעות היממה. וביער פיתויים רבים. סיטה מוזהרת. אך סיטה תמימה, זכה ואוהבת יופי, וביער תופעות עזות מבע מתגלות לעיניה. היא יודעת שנאסר עליה לצאת, לגעת, לנגוס ביופי המתגלם בחלונה, אבל לאחר ימים רבים מאד של איפוק,  במבי אחד שובה את ליבה והיא כבר לא יכולה לרסן את כמיהתה להביאו לבקתת היער. אך אבוי, הבמבי יפה התואר הזה מתגלה כשד מחופש, השד הנורא רַאוָואנָה, שחוטף אותה בשאגת ניצחון לארמונו המרשים.

רמה חוזר לבקתה ריקה. הוא מתאבל קשות ויוצא למסע חיפושים מסוכן ולא אנושי אחרי אהובתו החטופה. לאחר תקופה ארוכה של חיפושים ומלחמות, הנמשכת כמעט עד סוף זמן גלותו ביער, הוא מצליח, בעזרתו של הקוף הקוסמי הנומן, למצוא את סיטה אהובתו ולהחזירה אליו.

כאן יכול היה להיות הפי אנדינג מספק לסיפור עלילתי חביב. אבל הפואנטה של הסיפור הזה נמצאת בסוף. רמה חוזר לממלכתו עם סיטה הניצולה. הוא עומד להיות מוכתר למלך במקום אביו שנפטר במהלך שנות הגלות. ערב הכתרתו הוא מכנס את העם ועורך טקס ובטקס הוא יוצר מדורה ומבקש מסיטה לקפוץ אל האש. אם לא נפגעה תומתך, הוא אומר לה, לעיני כל, ונותרת טהורה ונאמנה בזמן ששהית בארמון חוטפך, האש לא תשרוף אותך. ועכשיו הוכיחי לי, לעיני העם, את טוהר מידותיך.

סיטה קופצת לאש.

 לסיום ישנן כמה גרסאות.

בגרסה המסורתית האש בוערת מסביב לסיטה אך הלהבות לא נוגעות בה.

 

כששואלים המזועזעים ממהלכו של רמה, מדוע הוא חייב היה להעמידה בפני מבחן האש, התשובה הנפוצה היא שעל בן מלך חלים חוקי הדהרמה, המוסר, וכדי להסיר ספק מליבם של מאמיניו, עמו, הוא היה חייב לערוך את הטקס הזה.

חוקי הדהרמה הם מעל להמיית הלב.

 הסיפור הזה , מאז שהתוודעתי אליו, לפני כעשור, מטלטל אותי בכל פעם שאני נזכרת בו לאור סיטואציות ומפגשים שונים הנקרים בחיי.

לפעמים אני מדמיינת את הסוף:

סיטה מסרבת לקפוץ אל תוך האש ורמה נוטש אותה לעיני העם. הקוף הקוסמי מתגלה כבת הזוג האידיאלית, הנאמנה, הטהורה, אשת חיל ללא רבב, והזוג המאושר נישאים בטקס מלכותי מפואר.

או:

סיטה קופצת לאש ונשרפת עד כלות. רמה עוזב את המקום, אָבֵל וחסר כל ונודד לקצה העולם, בודד וערירי. העם מתפזר ללא מלך. תלולית האפר הקטנה, שרידיה של סיטה, לא מתפזרת ברוח, אלא הופכת לגומה ממנה בוקע ניצן שעד מהרה הופך לפרח בצבע אינדיגו, פרח שאפשר לראותו רק בחלום.

כל אישה שהפרח הזה מופיע בחלומה תמצא ותממש את אהבת חייה.

כל גבר שיפגוש את פרח האינדיגו בשנתו, ישתחרר מהבלי עקרונות ההתנהגות הנאותה, השכר והעונש, המוסר והמידות, ויתפנה להקשיב למוסיקת האהבה השורשית הפועמת בליבו

Sita Finds Rama Among Lotus Blooms - Warwick Goble

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

12 responses to “אינדיגו

  • לי עברון-עקנין

    אגדת האינדיגו שלך מפעימה ועוצרת נשימה. והנה היא מתנגנת בלב, המוסיקה השורשית…

    אהבתי

  • איריס קובליו

    לי, אם מוסיקת השורשים מתנגנת בליבך, כנראה שכבר ראית את פרח האינדיגו בחלומך:)

    אהבתי

  • avivamishmari

    כולם רוצים להישרף באש, כנראה. אחרת אין לי הסבר לרטט שהפוסט שלך מעלה.
    ותודה על התיאור היפהפה של הפרח הזה. כן, שמנו לב ששמו כשמך…

    אהבתי

    • איריס קובליו

      אביבה, בגרסה האחרונה היא יודעת שהיא תישרף עד כלות. זהו אקט של תדהמה, יאוש, אכזבה. אולי הענשה עצמית. אבל הכוח הפנימי המוסתר בתוכה, תמצית קיומה שלא קשורה לציפיות ממנה, נובט והופך לפריחה האמיתית

      אהבתי

  • שרית שמיר

    איריסי, אני מאוד הולכת שבי אחרי המבט שלך אודות אותם סיפורים מיתים קנוניים כגון אלו, אני אוהבת את הדרך שלך לראות בין הלהבות והאנדיגו רק עצם צבעו לוקח אותי איתו

    ושוב תודה על פוסט נפלא

    אהבתי

  • מרית בן ישראל

    ומה עם תומתו של רמה?
    שיקפוץ הוא לאש.
    רציתי להגיד שיתחתן עם הקוף, זה הסוף שמצא חן בעיני. אבל הנומן עד כמה שאני זוכרת הוא חכם ותעלולן. קשה לי להאמין שיסכים לשידוך.
    הקורבנות משגעת אותי. אחד הדברים הנפלאים אצל מרי דה מורגן זה שהיא לא נכנעת לפיתוייה. או ליתר דיוק, היא לא מעלימה עין מהמחיר.

    אהבתי

    • איריס קובליו

      מרית- כן, תומתו של רמה. נקודת עינויים. ובאחת הגרסאות שלי הוא אכן קופץ לאש. אבל ויתרתי עליה מטעמים מסויימים. ואולי לא הייתי צריכה לוותר.
      הנומן הקוף הוא אמנם חכם ותעלולן כפי שאת כותבת אבל הוא סמל המסירות הנאמנות וההקרבה. וזה מה שרמה ביקש. הנומן הוכיח את נאמנותו. סיטה לא הוכיחה דבר.
      לגבי הסירוב שלה לקפוץ- כן, זה אצל מרי דה מורגן המופלאה. אצל איריס קובליו סיטה פועלת מתוך הלקאה עצמית. אבל היא לא יודעת שבורא סיפורי העולם אוהב אותה והופך אותה לאינדיגו. גופה נשרף אבל מהות קיומה מתעוררת

      אהבתי

  • יעקב

    בקצה אחד נזכרתי בקרבן של הרוכל מתוניס שהצית את עצמו ושינה את ההיסטוריה של המזרח התיכון. כי קורבנות יש בשפע, אבל רק בודדים זוכים שהקורבן ישנה סדרי עולם.
    וקצה אחר מייחל לבת-קול מהשמיים הריקים, שיעשו את הדבר נכון מבלי להזדקק לקורבנות.
    בקצה אחד, כואב על המון נשים, תמות או לא, שנשרפות באש הזאת. בקצה השני, תקווה יפה בחלום. לו יהי.

    אהבתי

    • איריס קובליו

      יעקב, אולי הקצוות הללו הם רק מה שאנחנו תופסים כקצוות ומעבר לתפיסה שלנו הם לא סותרים זה את זה
      באופן אישי אקט הקרבה או התכוונות להקרבה תמיד מצמרר אותי ומקומם אותי ואז אני חושבת לעצמי שקטונתי, איני מסוגלת להבין לקבל ולהצדיק את המושג הקרבה ובמשפט הראשון שלך טמון כאב רב
      ה"פתרון" של חלום, אינדיגו, הוא סוג של פנטזיה מנחמת. כי אין הסבר

      אהבתי

כתיבת תגובה