מזה כמה שבועות אני פוגשת את האופטיקאי המומחה איליה, לפגישות בדיקה ארוכות ויסודיות, ובכל פעם, אחרי כמה שעות, הוא שולח אותי הביתה בידיים ריקות.
איליה, אמרתי לו, תראה כמה זוגות משקפיים יש לי, לרחוק, לקרוב, מולטי, שמש אופטי, למחשב, לסטודיו, למיטה, לתלישת גבות.. איליה צוחק ואומר לי נו באמת גברת איריס, קצת הרבה בשביל פנים קטנות כמו שלך, מה לא בסדר עם המולטי שלך, ואני עונה שבמולטי אני לא רואה מקרוב ולא מרחוק ולא מהאמצע ולא מהצד ולא מהגובה ולא מלמטה ולא מבפנים, והוא שואל אותי מה זאת אומרת מבפנים, ואני מסבירה לו שאני ציירת, אהה, ציירת, אתם הציירים משוגעים, יש לי כמה קליינטים כאלה, הוא אומר, שאני לא מצליח להתאים להם, כי מה שהם רוצים אי אפשר לראות במשקפיים, אבל איליה אני מתעקשת, אפשר לראות יותר מ 6/6, נכון? כן, בטח שאפשר, אבל גם אם תראי 20/20 את לא תהי מרוצה, אני מכיר אתכם האמנים, אתם רואים לפי מצברוח, תשתי מיץ גזר כל יום, אולי זה יעזור לך.
אחרי שהלכתי ממנו בידיים ריקות בפעם הראשונה, קניתי כוס גדולה של מיץ גזר שלא הפסיק לצאת ממני בנחשולים יומיים. לפחות הוריד ממני קילו. אז חזרתי אליו אחרי שבוע ושוב הוא מדד עלי את כל הזגוגיות העגולות שיש אצלו במכון מומחה שלו ושוב הוא אמר שאני צריכה לחזור הביתה ולמדוד במטר את כל המרחקים שאותם אני רוצה לראות, ובכן חזרתי ומדדתי: 40 ס"מ מהעיניים ועד המחשב, ארבעים וחמישה ס"מ מהעיניים ועד השולחן עליו מונח בלוק הציור של צבעי המים, 62 ס"מ מהעיניים ועד כוס המים, 69 ס"מ מהעיניים עד קופסת צבעי המים שלי, ניחא. מי יכול לעבוד ככה, כשהכל מונח באותו מקום בדיוק. אבל כמה ס"מ ביני לבין מי שאני מציירת? 39? 73? 91? 0? מינוס 24?
אה, מינוס. זה מספר מצוין. אני אחשוב על איך מודדים את המינוס.
ובינתיים מביאה כמה פורטרטים של חלק מהמשפחה שלי.
והלילה אחשוב כמה ס"מ היה ביני לבינם כשציירתי, או בכלל מאז שנקשרנו יחד בקשר דם שנקרא משפחה.
װ26 ביולי, 2011 at 8:07 pm
איריסי איריסי יקרה,
אי אפשר לשבוע מהיד המציירת שלך,
מעניין מה שכתבת על העיניים והמרחק והמבט,
אך לא חשבתי על זה כלל כשזה נוגע לציירים,
אני קצת מכירה את זה ממני, יש לי פחד בעיקר בנוגע לקריאה, שמה יקרה
כשיום אחד כמו שלרוב קורה קריאתי מרחוק תפגע מה אעשה אז…
אבל הנה ואת כותבת מהצד של ציירים את זוויות העיניים והמרחקים והראייה המדוייקת
ומרתק אותי לדעת את המחשבה הזו בקרבך הציירת.
ואי אפשר אי אפשר לשבוע מהיד המציירת שלך!!!
אהבתיאהבתי
װ26 ביולי, 2011 at 8:11 pm
נהדר מרחק המינוס הזה. ונהדרים האקוורלים. אם הצלחת להיות עם האנשים האלה במרחק מינוס ועדיין לצייר פורטרטים בעין אוהבת, אז העין באמת אוהבת. איזה יופי.
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:31 am
אביבה, אחרי שכתבתי ופרסמתי נזכרתי שאכן בשתי העיניים יש לי מינוס (צילינדר) כך שהמינוס הזה הושרש בקרבי עוד מהיותי ממש קטנה:)
אהבתיאהבתי
װ26 ביולי, 2011 at 8:30 pm
איריס יקרה,
את לא צריכה משקפיים כדי לראות את הפנים ואת הבפנים.
ובכלל, כדי לצייר צריך להתרחק, לא?
רשומה מופלאה וציורים אפילו יותר.
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:33 am
מאיה, זה מיתוס שכדי לצייר צריך להתרחק.
לפעמים כן. תלוי.
אצלי עכשיו ציור זו היטמעות.
הסרת חיץ.
ראיה מעבר לנראה.
אהבתיאהבתי
װ26 ביולי, 2011 at 9:14 pm
מרגש לראות בפוסט את הפורטרטים.
מרכיבי המשקפיים במשפחתנו רואים את מה שהיתר כנראה לא רואים או לא מצליחים…
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:35 am
חחחה ורד, את בטח מתכוונת להדס עם המשקפיים האגדתיות שלה. אין ספק:)
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 1:15 am
פוסט נפלא ואיך את קושרת את הדברים ומפתיעה
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:37 am
תודה חני. בכתיבה אני מרגישה לפעמים כמו שיח דביק מטפס במהירות על גדר, נאחז בכל בליטה או סדק כדי להאחז ולהגיע אולי אל מעבר
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 2:24 am
את כותבת ומציירת עם רגישות נפלאה
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:39 am
תודה אורן וברוך הבא לבלוגי
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 7:30 am
שריתי, בציור המושגים של קרבה ומרחק מתהפכים לעיתים, של ראיה פרטנית וראיה כוללת. זה לא דומה לקריאה, ואולי כן במובן שגם וכאן וגם כן הראייה הפיזית היא רק שער לראייה התבונית.
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 10:45 am
מקסים, מקסים מקסים והאקוורלים יפהפיים. אהבתי את עניין המדידות…מה שמזכיר שהכל יחסי
כדי לראות בפנים לפעמים אני עוצמת עיניים, שום משקף לא יעזור…
ואפרופו ואם להיות ענייניים , הרבה עזרו טיפות עיניים אצלי שכן הרופאה אמרה שזה אלרגיה ויובש (גם לי תחושה כל הזמן שלא רואה טוב)
אהבתיאהבתי
װ28 ביולי, 2011 at 5:22 pm
תודה לוסי. עוד לא איבדתי את התקווה למשקפיים אמיתיות:)
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 10:55 am
איריס, נכון אבל גם התכוונתי לבאבא הכל כך מיוחדת שהיתה לנו.
אהבתיאהבתי
װ28 ביולי, 2011 at 5:25 pm
ורד, רוב חייה היא היתה בלי משקפיים, אבל הדס ואני יצאנו מהרחם כבר עם משקפיים:)
אהבתיאהבתי
װ27 ביולי, 2011 at 8:42 pm
הפורטרטים מדהימים ואבא שלכם וורד דומים 🙂
ולגבי המשקפיים – את עושה פיוט מהמציאות, ובעצם זה מה שאמורים לעשות, המציאות היא חומר הפיוט אבל צריך… לדעת לראות :))
(גם לי יש צילינדרים)
אהבתיאהבתי
װ28 ביולי, 2011 at 5:24 pm
לי, במובן מסויים כולנו דומים, רק צריך משקפיים כדי להבדיל, או להפך , אולי להסיר…
אהבתיאהבתי
װ29 בפברואר, 2012 at 12:54 pm
[…] שיחות עם האופטיקאי מומחה […]
אהבתיאהבתי