אורפאוס (סקיצה)

.

בדמדומי ערב

נסעתי בעקבות הלב

על כביש שנסעו בו שיחים מרובי זרועות, לאט,

אודם השמים הבהב על ענפיהם כמושיטים אלי סימני אזהרה

אבל ברדיו הזמר התחנן להיאסף אל זרועות אהובתו, בקולו המבקיע גם את אוזני המתים

ובקשתי שיפלסו לי את הדרך הבלתי הגיונית

אל הבית שכבר נלקח ממני קוד הכניסה

.

והייתי אורפאוס

אבל באתי בידיים ריקות

בלי חליל, או שושן, או אפילו מפתח קופידון מחודד היטב

כך עליתי שש קומות אל מתחת למפלס היותך

לתנות אהבה

שתדביק גופי לגופך

עד אמשה אוֹתְךָ, אאורידיקה שלי

ממעמקי מבצרך

.

ולא זכרתי לא לבקש דבר

ולא זכרתי לא להגיד מילה

ולא זכרתי לא להביט בעבר

כשבקשתי שתיקח אותי שוב

לאישה

.

וכך עשינו

אני צעקתי

ואתה לא

אני דבקתי

ואתה לא

אני התחננתי

ואתה לא

ואני עליתי

ואתה לא

.

וגם כשעלה הבקר

עם הארוחה בקפה ההומה

והאבטיח

והדובדבנים

וגם שצילמתי אותך מאה צילומים

הקו המוחלט של המפלס

הפריד ביני ובינך

בין מה שהיינו

ובין מה שאנחנו

כבר לא

Orpheus, Eurydice- Charles Mills Gayley, 1893

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

10 responses to “אורפאוס (סקיצה)

  • לי עברון-עקנין

    וואו, אילו עוצמות רגש…
    השיר תופס בגרון, ואפשר לנתח את ההיפוכים היפים, בין אורפיאוס ואאורידיקה, בין לעלות ולרדת, אבל לא בא לי בכלל להגיב מהשכל, מרוב עוצמתו הרגשית.
    והשיחים המושיטים זרועות זו תמונה מדהימה…

    אהבתי

  • שרית שמיר

    אוי אלוהים איריסי יקירתי
    זו הפעם השנייה שאני דומעת היום אחרי כמה חודשים שהצלחתי שלא לגעת בדמעות,
    האורפיאוס ואאורידיקה שלך הפכו אותי ואת לבי ורציתי למשוך את אחד מהם אל הצד שיביט ויראה אבל דבר לא משנה את יודעת מלבד הרגש הגדול הזה המוותר וחוזר ושוב מוותר וחוזר ועייף ומתעורר. אני אוהבת אותך מאוד על המילים שכאן ועל היכולת לראות
    אותה ואותו מתוך רכות כזו. ולגעת בתוך הרגש ולהיות עמוק עמוק בתוכו.

    אהבתי

  • מירי פליישר

    כתוב נהדר

    אהבתי

  • יעקב

    ממש עכשיו סיימתי סמינר שנושאו "המבט האסור – סוד והתגלות בעולם העתיק" ושם הכנתי עבודה על המבט של אורפאוס. מדהים איך שהוא מצליח לחלץ את המבט הזה, דור אחר דור של יוצרים. מאות שירים, והם שונים. שמחתי לפגוש בו שוב.

    ואיך אצלך, הקו המפריד, הבלתי ניתן להחצות, לא חייב להיות כל כך דרמטי, של חיים ומוות. איך הוא יכול להינכח כך סתם, בין היום לאתמול, או במרווח שבין מבט עיניים שאינו נפגש.

    אהבתי

  • איריס קובליו

    לי, דווקא בדרך ההפוכה, אני באמת פוגשת את השיחים הלופתים הללו, הם באמת קיימים, בקטע קצר והזוי למדי המוביל לאזור מגוריי.
    אבל זה כמובן לא חשוב:) ותודה שהגבת, יקירתי

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: