על מודל, על פורטרט ועל אהבה

לצייר מודל אנושי זה לא כמו לצייר כוס תה או אפרסק. אני לא מסוגלת לצייר מודל אדם. אני צריכה להכיר את מי שנברא מחדש על הנייר שמכחוליי נוגעים בו.

אפשר לצייר את לחיה הסמוקה של האפרסק כלחי הסמוקה של אהובה, את מיצו הניגר של הרימון כדם הגועש של התשוקה, את חלקלקות הליצ'י כנשיקה, את זוהר השלג על כיפת הר מושלג כרגע של התבהרות פנימית, את רצינות הברוש כפחד מוות, אך האם אפשר לצייר את מערכת היחסים המורכבת, הסובייקטיבית בין המצייר המתבונן לקערה עם שני לימונים? ועוד יותר מזה, האם אפשר לצייר את הרטט בשפתיה של המודלית  הזרה בסטודיו? האם באמת אפשר לברוא אותה מחדש?

לפעמים כשאני מתבוננת במודל אנושי של צייר זה או אחר, למרות שהציור כביכול מעולה ודן בכל היבטי האמנות באופן משכנע ביותר, איני מרגישה את הרטט האמיתי, את פלא הבריאה.

אני לא מסכימה עם הגישה שיש לראות במודל האנושי סטיל לייף. שפני האדם שווים לכיסא. תמיד היה קשה לי עם לימוד פרופורציות ופרספקטיבה למרות שאני חושבת שאלו ערכים חשובים בציור ויש לתרגל אותם בכל שנות הלימוד, אבל כשהם באים על חשבון הרגש התוצאה נראית עקרה. העניין של דומה או לא דומה, האף גדול מדי או העיניים רחוקות מדי או היד מעוותת, לא מעניין אותי אם הצלחתי לבטא את הרגש שביני לבין מי שציירתי, או שמי שציירתי הצליח לשקף את עצמי, כמראה לנפשי.

נזכרתי בסרט על אביגדור אריכא. הציורים שאשתו וילדיו שימשו לו "כמודל" הם המרגשים ביותר. כשמפיקת הסרט ביקשה ממנו לשמש לו כמודל, הוא נאבק קשות והתוצאה חסרת חיים בעיניי. חלק ממאבק זה מתועד בסרט. הקטע הזה השפיע עלי מאד ונתן לגיטימציה לאי הנוחות האיומה שחשתי מול מודל זר בפעמים המעטות שהתנסיתי בכך. איני מסוגלת לצייר "אברים", או חמור מזה, איני מסוגלת לצייר פורטרט מוזמן, ועוד יותר חמור מזה, איני מסוגלת לצייר פורטרט פלקאטי כדי לרצות את המצויר. לפעמים עולה על דעתי שמי שמצייר פורטרט כזה הוא בעצם כמו הפלסטיקאים ומוטב שיגבה תשלום אימתני כמותם.

הכי מרגש בעיני זה לצייר בני משפחה ובעיקר בן/בת זוג אינטימי. אינטימיות היא לאו דווקא תשוקה, מיניות, עירום. אינטימיות היא "לטוב ולרע". היא גם קושי, פצע, כאב, קנאה, פחד מפרידה, פחד מוות. אפשר לצייר פורטרט של אדם קרוב בסטודיו, בחדר שינה, בבית קפה או בבית חולים                                                                                                                

ותמיד זו תהיה אהבה

איריס קובליו- דצמבר 2008, אקוורל על אריזת תרופה

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

17 responses to “על מודל, על פורטרט ועל אהבה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: