מערה בשלג. מערה בהרצליה. ורותקו

אני עומדת לסיים את הספר על חייה של הנזירה טנזין פלמו, אישה אנגליה שבחרה בנזירות בודהיסטית מגיל צעיר והתבודדה בפרישות מוחלטת במערה על אחת מפסגות ההימלאיה, במשך יותר מעשור. בספר מתואר מסע סיגופיה מעורר ההשתאות. גם אני חלמתי, בפרקים שונים של חיי, על נזירות וסיגופים. המושג הימלאיה  היה שווה ערך לכיסופים ופרישות והתבודדות – אורח חיים אידיאלי כדי לחשוף את מהות קיומי, את האמת, הנעלה, הטוב

כוונתי לחשוב שרק על ידי סיגופים קיצוניים, ויתור על הנאות, תשוקות, רכוש, משפחה, חברים, יחסים כלשהם עם מה שמחוץ לי- רק זה הנכון, הבלעדי, הייעודי של האדם. לצאת אל הטבע הכי קדום שיש, רצוי בגבהים, למצוא מחסה בסיסי ולהתמזג עם השקט. שקט? בשקט ההימלאיה הטבע צורח, ההישרדות מכווצת, פעימות הלב נשמעות כהפצצת מלחמת העולמות, זרימת הדם הופכת  גלי צונאמי עליהם רוכבות המחשבות המרושעות ביותר ורק ע"י התמדה וסיגופים קיצוניים אפשר לחצות את הצונאמי הזה לשכבה שאולי פחות רועשת או מאיימת אבל היא משולה לאגם כאב אינסופי של הקיום הפיזי ואז הדרך עוד מתמשכת ומייגעת למצב הנכסף של תודעה אינסופית

 אולי זו דרך מסויימת. אך האם זו הדרך האידיאלית, הנעלה, הבלעדית?

הבית המשפחתי, ההורות, הזוגיות זו מערה לא פחותה ממערה בשלג ההימלאיה. גם באורח החיים הזה ההישרדות קשה ורבת תהפוכות. האנשים שאנחנו חיים איתם, בעיקר במסגרת משפחתית, מייצגים  חלק גדול מהצדדים החלודים של הווייתנו, משקפים את מגבלותינו, תסכולנו, וכאב קיומנו. חיי משפחה הם ייסורים וסבל לא פחות מחיי פקיר שישן על מיטת מסמרים.

אבל מה עם אהבה? בניית בית? טיולים ונופשים? סיפוק מהצלחת ילדים?

כל אלו תגיות. אם נסיר אותם נראה את הקושי והסבל, את המאבק בחולף, במשתנה, בגווע, בכל הרמות, מהבולטות לעין ועד הסמויות, הרוחשות בפנים ומתגלות לפעמים במחלה, בפרידה, ועוד.

אז דרוש אומץ רב להיות אדם, אדם זוגי ומשפחתי בתוך בית. הבית הוא המערה החשופה לכל מראות ההימלאיה המגוונים.

בבית יש אהבה ומגע וארוחה משותפת, בבית יש הריון, ילדים מתוקים, הורים שבאים לעזור, בבית ישנו בעל שהולך לעבודה בבוקר וחוזר לארוחה חמה, בבית ישנה גינה עם ורדים, בבית יש טלוויזיה ועיתונים ומחשב ופינת עבודה ובבית ישנם לילות שינה עם רגלי אוהבים שלובות וגם ישנם לילות ללא שינה.

ובלילות ללא שינה את לא רוצה לחשוב על מה שלא בסדר, על הקשיים, אבל הם עולים על הקירות החשוכים ומספרים סיפור שגובר מלילה ללילה ואז הבית שלך הופך למערה. את רוצה לזרוק את כל הקשיים אבל את מבינה שהם חלק ממך. הבעל שלך שמזמן לא הביא לך פרח, הוא הפרח שלא נתת לעצמך כבר הרבה זמן, למשל, זה לא שאת לא מציירת פרחים. את מציירת אותם בשלל השמחה שהם מפיצים, אבל את הפרח הפנימי שלך את לא משקה, ואת מאשימה אותו, והוא מאשים אותך, והילדים עוזבים את הבית ואת מקבלת גלי חום שזה יותר גרוע ממסמרים זקורים על מיטה, ואת חושבת שכדורים ישככו, אבל הם ממכרים ואת צריכה אומץ כדי להלחם בהתמכרויות שכבר הפכו לחלק בלתי נפרד ממך, ואת חושבת שאם תחליפי בית ובעל הכל יחזור על מקומו בשלום, ושוב את צריכה אומץ כדי להחליט שאת כן תישארי בתוך כל הקושי הזה ותשרדי ותלמדי ותצלחי את הגלים החריפים, ואת נאבקת, כמו הנזירה שקבורה במערתה תחת ערימות שלג והחמצן שלה אוזל, ואת מוצאת, כמוה, את חפירה ולאט לאט מצליחה לחפור פתח כדי להמשיך לנשום ולא לעזוב את המערה, שהיא המקום בו נועדת להגשים את עצמך, את מהותך כאישה, כאדם שלם, והנה חודר אוויר ואת מוכנה לנקות ולהמשיך, ומרוב מאמץ ותעסוקה את לא שמה לב שנשארת לבד.

הוא כבר בחר במערה אחרת.

טוב , הנה מה שרצית, מערה בהימלאיה. והיא בהרצליה. שבי, כמו הנזירה טנזין פלמו והתבונני בנטישה הזו, בגבולות הכאב שנמתחים עד קצה הנשימה, יש לך הזדמנות למנת ייסורים גדושה, בודהיסטית ממש, אולי דרכם תוכלי להציץ לרגע אל נשמתך ולזכות בחסד הזה של התעוררות

הנה כמה מערות של האמן העילאי מארק רותקו:

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

11 responses to “מערה בשלג. מערה בהרצליה. ורותקו

  • לי עברון-ועקנין

    איריס… תודה על הפוסט הזה
    יש משהו מאוד מעמיק בנקודה הזו של השיקוף בין האנשים הקרובים לחלקים החסרים או המוגבלויות של עצמנו.
    ואת כרגיל חכמה ואמיצה.

    אהבתי

  • איריס קובליו

    לי, אולי עכשיו הבנת.. והרותקו הזה, הכחול, הוא עכשיו המערת רגיעה שלך:)

    אהבתי

  • שרית שמיר

    ואני מסכימה עם מה ש-לי אמרה מעליי – את כרגיל חכמה ואמיצה
    והיום בדיוק הייתה לי שיחה על כך שעיקרה היה הפער בין המציאות לבין הקיום העמוק הפנימי והפער הזה לא פוסק מלהיות עם השנים אלא להפך הוא גובר מאוד עם השנים
    ואת כתבת "והתבודדות – אורח חיים אידיאלי כדי לחשוף את מהות קיומי, את האמת, הנעלה, הטוב" ולפעמים זה כל מה שאני רוצה, היו פעמים שספרי מסע מודעות של נשים שקראתי הכעיסו אותי בדיוק מאותה נקודה שהנשים גיבורות הספר היו ללא ילדים וחשבתי שהכי קל כך לנתק את האחיזה בשיגרה והשארת אותי בפוסט הזה נאחזת ואני שואלת את עצמי על האם הפער הזה הוא היחידי הנצחי

    אהבתי

    • איריס קובליו

      שריתי, כשהפער הזה נעלם, אולי זו ההתעוררות. כפי שאני תופסת את זה, אין הבדל בין מציאות פנימית לחיצונית, החיצונית היא השתקפות של הפנימית. יש כאלה המכנים את המציאות החיצונית לשעורים של זו הפנימית. שתי המציאויות קשורות זו בזו ואין באמת מציאות חיצונית. האור נמצא גם במקומות שאנחנו נוטים לשפוט אותם כאפלים, נמוכים ומיותרים. בדיוק הדברים האלו הם "המתנות" שניתנות כדי לצמוח דרכן.
      התבודדות נחוצה לפעמים, לא כאורח חיים אלא כהתחדשות, והיא דווקא הזמן הקשה ביותר מצד אחד שיכול להיות מבוזבז אם לא לוקחים את תובנות ההתבודדות לתוך הבית של היומיום

      אהבתי

  • שרית שמיר

    איריסי מאוד מעניינת וחכמה התגובה שלך כאן ושמחתי להקשיב אל הצד הזה, תודה רבה רבה, הוספתי עבורי צד מיוחד אחר ובזוית מאוד בוגרת למחשבה. לוקחת את זה איתי ושוב תודה יקירתי

    אהבתי

  • מאיה

    בפעם הראשונה שקראתי את הפוסט הזה בכיתי ולא יכולתי להביט בציורים המופלאים של רותקו.
    בפעם השניה הבטתי בציורים ונזכרתי שפעם נסעתי ללונדון לבד ושבוע ימים לא הוצאתי מילה מפי. ובטייט, מול הציור האדום שחור של רותקו, הסכר נפרץ.

    תודה איריס על המלים שלך.

    אהבתי

    • איריס קובליו

      מאיה, גם לי זה קרה בלודון, לפני הרבה שנים.
      כשהתחלתי לכתוב את הפוסט לא עלה על דעתי שאגיע לרותקו ואבין פתאום את "המערות" שלו. מרתק איך התת מודע עובד ומוליך מהמערבולת הפנימית לידיעה הצלולה: יש. זה זה.

      אהבתי

  • מכאן | סקיצות

    […] קישור לפוסט שכתבתי לפני כשלוש שנים בעקבות הספר אודות הנזירה טנזין פלמו "מערה בשלג" […]

    אהבתי

  • עדה ק

    יש משהו מרענן בהתבוננות הזאת, שעל פיה לא צריך להרחיק להימלאיה, ובמיוחד יש דרך לצאת מהמערה החסומה בשלג ובקרח ולהפציע החוצה, או פנימה.

    אהבתי

  • איריסיה קובליו

    תודה עדה, שמחה שהגעת עד כאן…:)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: