הטבעת

את הטבעת הכי יפה בעולם קנה לי ג'  ביום שהתגרשנו, בחנות עתיקות,  מרחק הליכה מהרבנות. לפני כן ישבנו לאכול עוגת מרציפן בטעם מוקה ופטל ולפני כן הוא הקיף אותי מספר פעמים שאיני זוכרת ובעל הזקן הארוך מהשלושה אמר: ומעתה אסור לכם להימצא תחת אותה קורת גג ביחידות.

ענדתי את הטבעת מאותו יום ועד לפני כמה שבועות ובאותו יום נכנסנו לאותה קורת גג, והיינו ביחידות.

אני לא מוצאת את הטבעת הזאת. היא אבדה לי. אני זוכרת את היום האחרון שענדתי אותה. אני זוכרת את הסרתה. היה לה מקום קבוע, על מנורת המלח הורודה, המאירה תמיד בכניסה לבית. נהגתי להסיר אותה כשהתחלתי לאסוף את שלוליות השתן של כלבי הזקן החולה. הייתי מסירה אותה ועונדת אותה לחלופין, בין השתנה אחת לשנייה.

הפכתי כל פינה בבית. היא נעלמה. אולי מישהו לקח אותה. היא כל כך נעלמה שחשבתי שזה הבמאי/תסריטאי של חיי שלקח כדי ללמדני משהו. אני יודעת שהיא  נמצאת. אני מבקשת שהיא תחזור. היתה לה אבן בצבע הלב שלי והיא חיכתה לי בחלון הראווה של החנות ומיד קפצה על אצבעי הדקיקה בהתאמה מושלמת. ואם ההתאמה היתה כל כך מושלמת, איך זה שהיא איננה?

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

3 responses to “הטבעת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: