המזרקה בסטרדה מושילור

פוסט שנכתב לפני שלוש שנים, שיניתי מעט,  הצטמררתי מחדש

הלכנו לחפש את הבית שאימא נולדה בו

מיקהאישה בת 81, בת יחידה להורים רומנים מהמעמד הבינוני בבוקרשטנולדה שש שנים לפני אמי.היא כבר היתה בשנות העשרה שלה בעיצומה של המלחמה והיא אהבה לרקודהוריה של אמי שכרו בביתם דירה נפרדתעם כניסה צדדית מחצר שתולת ורדיםכך ספרה לי אימאאמי נולדה בבית ברחוב יון מיורסקו 37. לפני שנסעתי היא אמרה לי שאולי הוא כבר נהרסומה הטעםאבל מיקהאשה צבועה בלונדמדיפה בושם צרפתיעם לחיים ורדרדותאמרה שהבית כמובן קייםשהוא נמכר חמש פעמים לאחר שהיא מכרה אותו לרופא שינייםבעלה של מיקה הלך לעולמו ומכיוון שבניה התחתנו החליטו למכור את הבית ולקנות שלוש דירות צנועות בפרברי העירהגענו לרחוב הומה עם בתי רכבת מכוערים ומוזנחיםשרידי הזוועה של צ"אושסקוהיא חיכתה לנו למטה כשירדנו מהמוניתהיה חם מהביל, אך הרומנית השוטפת שליזר פרחי האיריסים והמעטפה עם המזומניםהעלו את מפלס החביבות שלה. עלינו אל הסלון הדחוס שלה, מגף החלונות. היא דברה על ילדיה ונכדיהאני רציתי לשמוע על סבתא שליהיא הייתה בת עשרים פלוס כשסבתא וסבא עלו לארץ ביחד עם אמי, בתם היחידהבגיל הזה זוכרים הרבה.

האם את זוכרת את סבתא שלי?

בטח שאני זוכרת.

איך היא הייתה?

נחמדההיא היתה חברותית עם אימא שליזו הייתה ההגדרה שלה.

האם הייתה עצובה?

לא יודעתהיא הייתה רגישה.

איך היה סבא שלי?

הייתה לו חנות.

בגדים?

כןבקצה הרחוב הנפגש עם סטרדה מושילור.

הגרמנים שרפו?

לא זוכרת הייתי נערהכבר אין שם שום דבררק בניינים.

האם יש לך תמונות מאז?

לאהצטלמנו רק ביםבנופשים.

אין לך אף תמונה של סבתא שלי?

לא.

ושל אימאהייתן חברותלא?

לא היינו באותו גילהיא היתה ילדה קטנה ואני נערה.

אבל עכשיו אתן בקשרהרבה שנים אתן בקשרלמה בעצם?

אימא שלך שולחת לי מדי פעם משהו.

רוצה לראות תמונות של אבא ואימא שלי? של המשפחה שלנו?

היא לא הראתה התלהבותפתחנו את המחשב הנייד שלי.

הנה גל הבת שליהנה אחותי והבת שלההנה אימא ואבא.

והנה תמונה שליאני דומה לסבתא

היא לא עונה.

ואתלמי את דומהאני שואלתאיך היה אבא שלך?

אבא שלי היה קצין במשטרההוא הכיר את כולם.

אז החבאתם את סבא וסבתא שלי ואימא?

לא ממש החבאנואבל היה אסור להם לצאת מהבית כל המלחמהאבא שלי היה קצין ובגלל זה לא תפסואבל אני לא זוכרת הרבההייתי רק נערה.

ואני חושבתנערה בת עשריםבגיל של גלהבת שליששום דבר לא חומק מעיניה היודעות כל.

אחרי שעה היא מציעה לנו מיץ תפוזים משומר וכמה עוגיות יבשותאת האיריסים היפים שהבאתי היא שמה באגרטל גבוה על המזנוןנוגעים בתקרה ונמעכים קצתגמקליט את שיחתנוהוא לא מבין מילה ואני אומרת לו שזה מיותראבל הוא מתעקש ומצלםאולי משהו יצוץ.

– את יודעתאני אומרתשסבתא שלי הייתה חולה הרבה שנים?

כןשמעתי משהוהיא אומרת, זה בטח בגלל שהיא לא רצתה לעזוב את רומניה. חבל שעזבה. היתה לה חברה רוזה.היית צריכה לשאול אותה. היא ידעה הכל. אבל היא כבר מתה.

ואימא שלךזואהאני אומרתגם הייתה חברה שלה?

כןאימא שלי המסכנה כבר לא בחייםוגם אבא שלי וגם בעלימסכן בעלךהיא אומרת פתאוםבטח משעמם לוהיא נזכרת שיש שם עוד מישהו ומייד ממשיכה לספר על הנכדים התאומים.

אולי תחפשי תמונה מהבית הההוא?

היא מוציאה קופסה ובה תמונות ישנות.

אין ליאני בטוחהאבל יש לי תמונה של אימא שלך ואבא שלךיחד איתך ועם אמא שליבבית ההוא,כשהייתם ברומניהבת כמה היית אז?

בת חמש עשרה אני עונה.

כולם משתניםהיא אומרתהחיים עוברים.

אני כותבת ספר על סבתא שליושיריםאני מרגי.שה צורך להסביר את סיבת בואי אליה.

– אני שמחה מאד שבאת לבקר אותיאמרה גב' מיקהאני אגיד לבן שליהרופאשישלח לך תמונה של הבית הישןאת יודעתאבא שלי בנה אותו רק בשביליב– 1926 אני נולדתי וב– 1927 הוא בנה לי את הבית ותראי עכשיו מה נהיה ממנימה את חושבתאת קצת מבינה בעתידלאאולי אני אצליח לקנות שוב את הבית הזהכל הזמן מוכרים אותוהאם זה לא סימן שאף אחד לא צריך לגור שם חוץ ממניאז מה את צריכה תמונהתלכי לשם ותצלמיואם ישאלו אותך תגידי שאימא שלך נולדה בבית הזה.

נפרדנו בחביבות ולקחנו מונית לרחוב יון מיורסקו 37. המונית הורידה אותנו מול הביתכל כך קטן,חשבתי אבל עדיין רואים את יופיו, למרות הג'יפ השחור שחנה בכניסה לבית, במקום חצר ושיחי שושנים, כמו פעם. 

ואז

הלכנו לראות את המקום שבו היתה החנות של סבא שליבדרך צילמתי עוד כמה בתים. "למה את מצלמת” שאל אותי איש אחדשעמד עם אישה מבוגרת ונערהמרחק שלושה בתים מהבית ההוא, "אימא שלי נולדה כאן לפני יותר משבעים שנה” עניתי. "באמת?” הוא התפעל "באיזה מספראז אתם יכולים לדרוש את הבית בחזרהככה עושים כולם היוםגנבים הנובורישים האלהשימותו כולםמגיע להםוהוא המשיך לקלל.

הלכנו לקצה הרחובעד לאותה נקודה בה אמרה לנו גבמיקה לנו ששם עמדה חנותו של סביעמדנו בצומת רחב מאד בשני רחובות ראשייםהתערבבו שם חשמליותאוטובוסיםרכבת עילית ורכבת תחתיתמכוניותבניינים גבוהים ומכוערים המתקופה הקומוניסטיתחנויות ורעשבמרכז כל המהומה עמדה מזרקה קטנה ששלחה לגובה את זרמי המים שלהבעדינות שעומדת בניגוד לסביבתהעמדתי רגע והתבוננתי במזרקההייתי רחוקה ממנהאבל הרגשתי איך זרמי המים שלה מגיעים עד פני ומתערבבים בדמעותיי.

ואז ידעתי.

במקום של המזרקה הזועמדה החנות של סבאשהם שרפו, עם פרוץ המלחמה ההיא.

בוקרשט, אוקטובר 2008

החנות של סבא בבןקרשט, לפני פרוץ המלחמה

אימא הילדה בחנות של סבא, לפני...

מתוך "מקופלים", איריס קובליו, אקוורל, 1998


אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

6 responses to “המזרקה בסטרדה מושילור

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: