טאי צ'י לטוטו

רציתי שהוא ימות מוות טבעי. שאמצא אותו מת. בשנתו. אבל הוא לא. ביום שלקחתי את השיעור הראשון בחיי בטאי צ'י, אני היא זו שהחלטתי על סיום חייו.

למרות שכאבו לי הרגליים מעמידה בת השעה וחצי, המתכוונת ליציבות וחיבור לאדמה, למרות שאיבדתי את הקורדינציה הטבעית שלי בשנים האחרונות, נחלשתי ורפסתי, למרות שזו היתה פגישתי הראשונה עם הטאי צ'י, הרגשתי מתמלאה שלווה גדולה באברי גופי מתנועה לתנועה ושקט שלא ידעתי זה זמן רב, התפשט בגופי, שקט של קבלת גופי כחלק בלתי נפרד מסביבת קיומי.

ולמרות זאת.

חזרתי הביתה ושוב מצאתי כמה שלוליות. ריח השתן שאפיין את ביתי בחצי השנה האחרונה, הכה בעוצמה באפי וחדר מתחת לכל שכבות ההגנה השלוות שנבנו במהלך שעור תמים אחד. ובכל זאת ספגתי בהכנעה את ההפרשות כשאני מנסה לשמר בתוכי את רוח הטאי צי המופלאה. מייד כשסיימתי לנקות, לבשם ולאוורר הוא שוב איבד שליטה.

באותה נקודה גם אני איבדתי שליטה ושברתי את המגב לפיסות הכי קטנות שיכולתי. פיסה אחת קפצה ופגעה בראשי וצעקה נפלטה מגרוני: די. שתמות כבר.

אני יודעת שבנקודה הזו כמה ממכריי יסגרו את הפוסט הזה בשאט נפש וינתקו אתי קשר.

התקשרתי לווטרינר וקבעתי תור.

כל הלילה התהפכו מחשבותיי ולא הבנתי את הפער הזה בין השקט, העוצמה, החיבור ליקום, הביטחון הגופני שנבנה מחדש, האהבה ששלחה אלי יד מחדש, לבין הצעקה על יצור חסר ישע, קשיש וחולה מאד. ואיך החיבור לחיים שלי הוליד החלטה חד משמעית והחלטית לסיים חיים של אחר.

איך באותה שעה אפשר להתחבר לשקט האינסופי ולצעוק את הנורא מכל.

הגענו שנינו, ג' ואני לווטרינר. ג' הציע שאעזוב את המקום לפני התהליך וביקש להישאר עם טוטו עד נשימתו האחרונה, כדי שלא יהיה לבדו ברגעיו האחרונים. אני הייתי מבולבלת ולא ידעתי איך תהיה תגובתי. כששמנו את טוטו על שולחן המתכת של הווטרינר פרצתי בבכי וברחתי משם לפארק הסמוך.

אני כל כך מצטערת שלא הייתי מסוגלת להיות איתו עד לרגע האחרון. אני כל כך מצטערת שאני לא זו האחרונה שראה. אני כל כך מצטערת שלא עשינו את זה בבית. אני כל כך מצטערת שלא אנחנו קברנו אותו. בין רקפות.

ישבתי בפארק ואחרי 10 דקות ג' סימס לי: טוטו עזב בשלום.

ועוד סמס שקבלתי מ ג' שהייתי רוצה לשתף:

טוטו סיים את חייו בשיבה טובה וזכה לחיים ארוכים בבית אוהב.

הוא נתן דוגמה יפה לחיי אהבה ללא תנאי

ועזב בשקט, מלווה בחיבה גדולה עד לרגע האחרון וגם אחרי.

ייצור לא אנושי עם אהבה לא אנושית.

וכך יישאר.

נתפלל שיעלה גבוה, שמח, ולא סובל מדבר, חופשי,

צופה באורות, מוקף באורות, מוחשיים יותר מחומר,

אור סודי ומופלא,

ושישלח גם לנו קצת ממנו.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

13 responses to “טאי צ'י לטוטו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: