*
אַתְּ בַּהַכְחָשָׁה.
שֶׁמֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר נְעוּצָה בַּשָּׁמַיִם
אֶת זֶה אַתְּ יוֹדַעַת
אֲבָל אֵינְךָ יוֹדַעַת אִם
צַמֶּרֶת עֵץ
אוֹ עָנָן שָׁחֹר
לְפָנַיִךְ
*
איריסיה קובליו, אקוורל, הרצליה, 20081
את האקוורל הזה, משנת 2008, מצאתי במחשב שלי. שכחתי מקיומו. הוא כנראה במחברת מהיומנים האינסופיים שלי. אני זוכרת שצויר בהרצליה באחת ההליכות האלה שלי, שבהן אני נאחזת בכל כוחותיי בנראה, בנקלט בעיניי , המחפשות תמיד אחר איזה צירוף מנחם.
אני מהרהרת לעצמי, הכחול הזה היה יכול להיות אגם או נחל, כביש או ברבור. אני חושבת שרציתי אז לעוף ולא ראיתי מוצא. המוצא לפעמים בתחתית. במקום שבו את עוצמת את העיניים המותשות ומאפשרת לכל להוביל אותך. לאן שתגיעי- טוב.
*
השיר והאקוורל הזה יכלו להיות בספר שלי.
הספר יצא לפני כחודש אבל בהרגשה שלי יצא מזמן. לפני עידנים. מרחק מייסר נפער.
האקוורל הזה צויר לפני עידנים. אבל כאילו אתמול, אי שם בקצה של רחוב נושק לשדה.
אני חושבת שהשדה כבר לא קיים. שבע שנים ושבע שכונות חדשות ביני ובין אותו ברבור
*
הספר שלי
מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה
*
קישור אודות הספר בהוצאת "אבן חושן"
*
הפוסט הקודם שלי, למי שרוצה עוד קצת להיחשף לאיריסיה בנובמבר:
בחדר כזה: טקסט נסיוני עם פיזמון
*
תגובות יתקבלו בברכה
סקיצות. Sketches 
כתיבת תגובה